בית הקברות.

אחד מהמקומות המופלאים של הקיבוץ.
כשנמצאים בהלוויה בבית הקברות השלו והקריר של הקיבוץ, נוכחים בהלוויה אחת – שומעים, מקשיבים וכואבים, אבל למעשה גם מתייחדים עם היקירים בבית הקברות – עם אנשים אהובים שנטמנו לא מזמן או עם אנשים אהובים שהלכו לעולמם לפני שנים רבות, ודוק של געגועים מחבר אל הזיכרונות והרגשות.
אנשים מדברים ביניהם בהלוויה של מרטין דה-בורס: "אנחנו צריכים להפסיק להיפגש ככה…".
זה נכון… זה עתה נפגשנו בהלוויה של תומר בן אור שהספדיו העצובים פותחים עלון זה.
ההלוויה העצובה והמרגשת של מרטין מעלה שוב את ההרהורים לגבי הדברים שלומדים על אדם דווקא בהלוויה שלו.
למה בעצם לחכות להלוויה כדי לשמוע את כל הדברים המעניינים שאדם עשה בחייו, כמה היו קשורים אליו ילדיו, וכמה אהבה אותו בת זוגתו היקרה.
האם זה טבעו של עולם? אולי זה טבעו של הטבע האנושי, אבל אולי אפשר גם אחרת בקהילה?
העלון הזה גדוש, ולא נכביר במילים. תקראו, תגיבו, בין שאר הדברים, זה אחד הכלים שלנו כקהילה להכיר אחד את השני…

טיול דרום 2015, אפשר שוב? (דרך מעולה להכיר…)

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא (או בתו) יצאו מארץ מצריים… יציאת מצרים, גנים 2015

חידה של יוסי כפרי – היכן נמצאת הפינה המלבלבת הזו? מי ידע?

שער קדמי: יאיר ואלונה אסטליין ביציאת מצריים קיבוצית, צילם ליאור יעקבי
שער אחורי: לין לוי, צילומים: אלי ורפל, טל אמיתי, ים סיטון, חנוש מורג, יובל נקר, דודו לנג, ליאור יעקבי, אריאל הרץ, שרון בר שלום, היידי עפרון, חגית בוכהלץ