לפני שלוש שנים קיבלה על עצמה מערכת החינוך תכנית שבה ישולבו הנעורים בעבודת קיץ בענפי הקיבוץ. כל נער/ה יועסק למשך 18 שעות (שלושה ימי עבודה), הענף המעסיק ישלם לו 20₪ לשעה והחינוך/הקיבוץ יסבסד את הסכום וישלים ל-25₪ לשעה, סכום הגון לכל הצדדים. הסכום שירוויחו הנערים ישמש את הנעורים למימון הקייטנה היקרה ופעילות נוספת, שאין ביכולתו של התקציב הדל לכסות.
מובן, מעבר לעניין הכלכלי, מסתתרות בתכנית מטרות חינוכיות וערכיות רבות: הכרות בין הנערים לענפי הקיבוץ, יצירת חיבור בין הנער לקהילה ולמקום דרך עבודה פיזית עם שאר בני גילו, עזרה למשפחות במימון פעילויות החופש ע"י עבודה מאורגנת, חינוך לעבודה פרודוקטיבית ופיתוח מוסר עבודה, הוצאת הנערים מהמיטות והמחשב בימי הקיץ ועוד. כל זה כבר היה קיים בעבר, אולם תהליכי ההפרטה שדרשו התייעלות כלכלית מענפי הקיבוץ ומהחינוך, הביאו לשינויים גדולים. כאמור, לפני שלוש שנים, ההנהלה החינוכית, פורום הורים, והנהלת הקיבוץ היו שותפים לתחושה שאפשר לנסות ולחשוב שוב על ערכים חינוכיים המשתלבים ביעילות כלכלית ולא מבטלים אותה או מתבטלים בפניה.
לאחר חבלי לידה קשים ושכנוע רכזי הענפים לקחת חלק בפרויקט ולאמץ בני נוער לא מקצועיים וללא ניסיון, יצאנו לדרך. הגד"ש, הפרדס, "לגעת בחיות", הנוי, הגיל הרך והחינוך הבלתי פורמלי ראויים למילה טובה על היענותם, ומי שחסר ברשימה (תשלימו…) – "עוד מתלבט".
היום, לאחר שלוש שנים, הנעורים – שבתחילה הרימו גבה על הרעיון להוציא אותם לגד"ש בימי החמסין, אוהבים את התכנית ומשתלבים עצמאית בענפים, לא רק במהלך הקיץ. רכזי הענפים שמחים לקבל אליהם את הנערים. הם מבינים את התפקיד החינוכי שהוטל עליהם, ומוכנים לשאת בהוצאה הכלכלית (לעיתים כבדה) הכרוכה בכך. אחד מהם אמר לי: "אני רואה בזה ערך חינוכי חשוב, לדעתי, צריכים לצ'פר את הענפים שלוקחים חלק בפרויקט חשוב כזה." רכזי הענפים לא זקוקים לנעורים, התאילנדים מבצעים נאמנה כל עבודה, אך הם, שהפכו שותפים למעשה החינוכי, הבינו: חינוך בקיבוץ (המתחדש) אינו מפעל ולא מנהלים אותו רק על פי דוחות כלכליים.
השנה היה הפרויקט בצומת דרכים חשוב. עלה קושי לגבי יכולת הקיבוץ לממן את חלקו בפרויקט. והועלתה דרישה שהנערים יעבדו מספר שעות כפול בסכום של 20 ש"ח לשעה וללא תמיכת הקיבוץ. עם זאת, לשמחתי, בעקבות התערבות המנהלות החינוכיות ומנהל הקהילה, הוחלט להמשיך בפרויקט ולבחון אותו שוב לקראת הקיץ הבא.
כדאי לזכור, קיבוץ גבעת חיים איחוד תמיד שם את החינוך בראש מעייניו, מערכת החינוך כאן לא דמתה לקיבוצים השכנים כי חברי הקיבוץ ראו בה תמיד את עתידו של הקיבוץ. כדאי לזכור זאת גם לקראת הדיונים על המשך עבודת הנעורים בענפים, בקיץ הבא.

עבודה של פעם… דודי מימין ודורי שמש, גיגי האתון של משק הילדים בהובלות