ערב-ערב בשעה שש, היה מסדר צבאי, לעתים בנוכחות קצין בריטי, בחצר הבית. הגפירים, הנוטרים, יצאו לשמירה בגבולות חדרה, בזמן המאורעות (1936-1938). בבניין האחורי, מעל למחסן החקלאי היה חדרה נשק של הנוטרים, חברי ההגנה במסווה של שוטרים. בשבתות אף לקחו את הנשק לאימוני ההגנה. למטה היה "בנק אנגלו-פלשתינה", קודמו של בנק לאומי. בקצה המזרחי של הבית, היה ביתק פה. הוריה של רינה שני (אולם התרבות של חדרה נקרא על שמה) שהפעילו אותו. אני זוכרת שם אזרחים וקצינים בריטיים שלגמו כוס בירה.

בתקופת המאורעות הייתי כבת עשר, ואספתי תמונות "דובק" שהיו בסיגריות. תמונות אלו היו מסווה לפעילויות ה"הגנה". את העודפים החלפתי בבית הקפה וקבלתי עבורם אלבום להדבקה. בתקופה מאוחרת יותר, בשנות ה"מאבק" (1946-1948), הגענו לשם בשעה שתיים בצהרים, לשמוע את " שידורי ההגנה" – קול המחתרת העברית ברדיו.

בקומה העליונה היו כמה פעילויות מעניינות: בחדר המערבי היה משרדו של בנ–עט, סופר עיתון "הבוקר" בחדרה. בחדר השני, הפונה לרחוב ולמרפסת, הוקמה הגימנסיה של חדרה. בחדרה לא היה בית ספר תיכון, ובשנות מאורעות 1937 התארגנה קבוצת הורים, בהם ד"ר קצנלנבוגן וד"ר רוזנבוש (אבי), לפתיחת כיתה ט' בחדרה. בכיתה היו שש בנות: כרמלה, אראלה, דבורה, רחל, נעימה, ושושנה, ואלישיב אורן, לימים מנהל בית הספר. את הכיתה לימדה הגב' מינה ליפשיץ. מכאן עברה הגימנסיה לרחוב הרצל. לא תאמינו אך בחדר המזרחי, מעל בית הקפה, היה מטה הצבא הבריטי באזור חדרה. בשנות המאורעות ובשנות מלחמת העולם השנייה כל מרכז חדרה הוחרם. היו אורוות סוסים ב"גן המייסדים", שהוקם ע"י אהרון אהרונסון (מול הקניון). מצד אחד, ברחוב הרברט סמואל, היה מחנה צבאי, ובקצה השני, ברחוב הגליל (הנשיא), היה הנאפי (שק"ם) של הצבא הבריטי. המפקד העליון שלהם בדרגת בריגדיר, בעל הסרט האדום בכובעו, שכן באותו החדר בבית החקלאים. ובתווך, אולם גדול, ערוך לישיבות ופגישות. כאן התקיימו דיוני "התאחדות האיכרים", שמצבם היה קשה בתקופת המאורעות והמלחמה. חדרה הייתה אז מושבה של פרדסים, והדיונים על עתיד הפרדס הפרטי והענף בכלל היו סוערים. בכל שנה, לקראת הימים הנוראים, אבי היה שוכר את האולם, ומקיים בו תפילות ראש השנה ויום הכיפורים לפי מסורת יהודי גרמניה. כמה שנים היה זה הרב שלום בן-חורין, אביו של מיסד הקהילה הרפורמית בארץ. החזן היה שטיין מנוה חיים. וקולו הערב עדיין מהדהד באזני בשמעי את תפילות החג.

בית החקלאים שקק חיים בפעולות שונות ומגוונות, ולי שימש מגרש משחקים של חדרה הקטנה.