לפני כשנתיים רציתי לכתוב על זה מאמר עם הכותרת: "תושב או גנב?" ולא כתבתי. אבל השאלה המשיכה להציק לי, איך נכיר את כל אותם שוכרי הדירות. איך באמת לקבל אותם לביתנו כמכניסי אורחים ואיך נצליח ליהנות ממה שיש להם להציע ונהפוך אותם למשמעותיים בחיינו?

בפינה חמה יש לי את ההזדמנות לפתוח דלת. כששאלתי לפני שבוע בחורה נחמדה עם עגלול ושתי בנות "מאיפה את"? והיא ענתה: "מפה"…

החלטתי לעשות מעשה ולהתחיל לראיין לעלון –

ב-21:30, לאחר שהבנות נרדמו וההורים יושבים לאכול, הגעתי לבית בשכונה החדשה.

בבית ריהוט מעץ יפהפה ומינימלי (תוצרת בית), ארון ספרים שעוד לא מורכב, חדר ילדים מקסים עם סלסלות כמו אצל מלכה האס ואין טלוויזיה… מורגשת הבנה וקו חינוכי…

ת.ז קצרה:

עדי ואדם אפרת – ילידי 1980. ילדים: נועם בת שלוש וחצי ומיה בת שנה וחודשיים.

המשפחה מתגוררת בבית של יותם ושירה בר אילן בשכונה החדשה, הדירה הקרובה ביותר לבית הקברות. הם עברו לקיבוץ בראש השנה 2013, וחגגו פה את ערב החג.

עדי פסיכולוגית קלינית בהתמחות במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו. עובדת גם ב"קו הזינוק" (עמותה לפיתוח מנהיגות בבני נוער). וממש עכשיו מתחילה בליווי קבוצתי ופרטני של נשים הרות כהכנה רגשית ללידה והעצמה נשית.

אדם (גבר שגר עם פסיכולוגית שמעצימה נשים, זה כבר הרבה…) עבד בתחום השיווק, בצעד נועז ובהקשבה ללב, פנה לעסק עצמאי וכיום בעלים של מותג ריהוט שנקרא: The Butchers Furniture או בשפתנו: רהיטי הקצב. בקיצור, נגר, מעצב, מנהל, אבא.

קרקע עיצוב האישיות: עדי גדלה בכוכב יאיר ואדם גדל ברמות השבים.

לשאלה איך הכירו הם מספרים שגרו די קרוב אחד לשני ובתיכון היו להם חברים משותפים. לאחר הצבא אדם היה שלוש שנים בפראג ובאחד הביקורים פגש אותה במקרה. גם אז, הלך עם הלב וחזר תוך כמה חודשים לארץ. הוא הצליח לשכנע את עדי להיפגש אתו רק לאחר כמה חודשים… הם התחתנו בחתונה מדברית ב"ארץ בראשית" מקום קסום בירידות לים המלח ליד הישוב אלון.

אז של 

מי אתם?…

עדי: "גם אם אגיד לא תכירו…"

האבא של אדם, בן קיבוץ דורות – אריה אפרת, סבו היה ראש מועצת שער הנגב (הראשון). הוא גם זה שיצר את הקשר עם הבדואים באזור. ומהצד השני – סבא בשם דייב קמחי, היה סגן ראש המוסד ומנכ"ל משרד החוץ. והכי חשוב אחותו – הגר אפרת – למדה בשפרירים לפני הרבה שנים.

מה התחביבים?

עדי: "יצירה בצמר, עושה בובות אנתרופוסופיות. מוזמנים לבוא לרכוש."

אדם: " התחביב של עיצוב בעץ הפך לעסק.

כתחביב נשארו בשר טוב ובירה."

כשהשיחה גולשת לנושאי חינוך מתברר שהם מאד בעניין של חינוך אנתרופוסופי. נעם במרכז 'אופק' באלישיב ומיה עם אמא שלושה ימים, ושלושה ימים עם מטפלת ומטיילת בשבילים.

הכרתם פה מישהו לפני שבאתם?

עדי: "יעל כהן נכנסה לחיי ביום הראשון בצבא. שתינו עשינו שנת שרות והיינו גדולות מכולן. אפילו הייתי פה במסיבות פורים וביקורים אחרים. איתי גילה עובד איתי ב'קו הזינוק'."

למה החלטתם לגור דווקא כאן?

אדם: "שנינו גדלנו במקומות עם איכות חיים גבוהה. אך הכול השתנה לכיוון בורגני – חומות גבוהות, אין פרה ואין לול. פה מצאנו את ילדותנו האבודה…"

עדי: "חיפשתי קהילה שאפשר להיות חלק ממנה, להרגיש שאתה משמעותי, ואולי אפילו מעורב. מקום שיש בו גמישות ופתיחות, מקום שאומרים בו שלום אחד לשני ויש הרגשה של אכפתיות. וכמובן גיאוגרפית מקום שאפשר ממנו לצאת לעבודה."

ומה מצאתם?

עדי: "עד כה מאד נעים ומאד עונה על מה שחיפשתי."

אדם מגיע מאוחר מהעבודה ועוד לא התערבב. הוא מחפש פרטנרים לליגת האלופות (זכרו, אין לו טלוויזיה), והפלאפון שלו – 0544600577.

אפשר להמשיך לדבר עוד הרבה עם עדי ואדם, אנשים מרתקים באמצע הדרך שרוצים להכיר את הקהילה ולהיות מעורבים. אבל עכשיו כשאנחנו קצת מכירים… אפשר להמשיך את השיחה בשבילים. בטוח תמצאו נושאי שיחה…

 ואם עוד זוגות רוצים להיות "יותר מוכרים" הם מוזמנים להיפגש לשעה קלה עם מירל'ה.