לא בכל יום אני קורא את ספר "צרור חיים" וכותב לעלון. אני חייב לצייו שמאד התרגשתי מהספר. אולי בגלל התקופה שחוויתי באותה עת, אולי בגלל שזה נוגע לנוף נעוריי ומשפחתי שמוזכרת בספר. אני מבקש להודות למוטי מעל דפי העלון על הכתיבה הפשוטה והבהירה לכל.

 ועוד לעלון…

הייתי רוצה לשתף את כולם באירוע שקרה עם הנכדה שלנו.

באחד ההליכות של בתיה עם אליה (הנכדה שלנו), הבת של תמר וירדן, נכנסו השניים למחסן הבגדים. נורית דייג שאלה את בתיה אם ברצונה שמיכת ילדים שהתפנתה מהגן, שעומד לשיפוץ. בתיה שאלה את הנכדה אם היא רוצה, והיא אמרה שכן! היו שם שלוש שמיכות בצבעים שונים. לאחר התלבטות אליה בחרה בכחולה, והתעקשה עליה.

כשהגיעו הביתה, הסבתא והנכדה, הן שמחו לראות שרקום עליה "תמר, גן רימון" , וידוע שתמר הייתה בגן רימון, ובתיה הייתה רוקמת על כל הפריטים.

לזה קוראים " גלגולה של שמיכה ".

ובזה הייתי מבקש מהעלון לחדש את המדור "מפי הטף" .