עם הקמת הנקודה הוקם חדר-האוכל בצריף עץ אשר כדוגמתו הובאו בתקופה זו משוודיה ביזמת ישראל כ"ץ האגדי (סבא של תמר). הוא הורחב וצורתו הייתה כשל תיבת נח. לידו נבנה המטבח, במבט לעתיד, כמעט בגדלו הנוכחי.

 היו בו פינות עבודה שונות ואנסה לעמוד על כמה מהם. בחלקם פועלים עד היום.

לב המטבח הייתה כמובן ה"אקונומיה" שפירושה כאן: ההנהלה ומחסן המזון. האחראי בכל תקופה, בגלל חשיבות התפקיד, נבחר ע"י אסיפת הקיבוץ, לאו דווקא בשל ידיעותיו במזון ובישול, אלא בגלל כושר הנהגה והאחריות הרבה לקבלת תפקיד אחראי. אמנה רק כמה מיתולוגיים הזכורים לי: ג'ני, מרים צ'רבינקה, חיה דרייפוס, אורי אסטליין, אדמונד לוי, וכמובן רענן הרמן בראש המטבח המשותף שבשיאו הכין 3000 מנות ליום. התפקיד העיקרי היה כמובן הזמנת המצרכים מספקים וניהול חשבונות המטבח וכן קביעת התפריט, וחלוקת מצרכים לאגפים השונים. היה זה "היכל " ההנהלה אשר הכניסה אליו נמנעה מן וציבור ולעיתים גם מעובדי המטבח, עד כדי כך שדלת המעבר נאטמה ובשלב מסוים פעל חלון להוצאת המצרכים לבישול, ונותר המסדרון המשמש למעבר מן הרמפה אל אולם ההכנות והבישול.

הגישה למטבח היא דרך ה"רמפה" המשמשת בעיקר לקבלת מצרכים מן הספקים. ברצפת הרמפה היו שני חורים – לאשפה שנאגרה בעגלת האשפה מתחת (כבר בתחילה חשבו על הפרדת האשפה מן האוכל) ולמשקל לשקילת הסחורה המתקבלת. בצד הצפוני היו כמה חדרי אחסון, ובצד הדרומי חדרי קירור ואח"כ, גם קרון קירור אשר יחד יצרו את "חצר המטבח".

עבודת הבוקר החלה ברמפה כאשר העגלון אלי יואכימסטל הביא את החלב מן הרפת (שנים עבד עם עגלה וסוס ולכן התפקיד נקרא עגלון גם עם ההעברה לטרקטור). אחר כך חילק אוכל לבתי הילדים ועוד. במשך היום שלטו ברמפה חיים דובסקי (אבא של חנה) במחלקת הבשר וכמובן עזרא (אבא של דודי) שקיבל את הפגרים מן ההודיה והפכם ל"בשר עוף לדיאטה" (בקיבוץ אכלו בשר עוף רק כאשר האיש היה חולה וקיבל דיאטה או כאשר העוף היה חולה וסופו במטבח). כמו כן ישבו שם קולפות הבצל והשום אשר נמנעו מדמעות באוויר הצח

.