שלום לכולם,
זמן רב עבר מאז צאת העלון האחרון בחודש יולי. השמיים הספיקו להתענן וכבר זכינו למנת ממטרים נאה. פריחת הקיץ התחלפה לה בצבעי השלכת ומצהלות הילדים המשחקים על הדשא הגדול התחלפו בעגמומיות חורפית, בחשיכה מוקדמת ובהתכרבלות מתחת לשמיכת פוך.
הסיבות להפסקה ידועות. רענן רז יצא ללימודים בארה"ב ועם צאתו, התפרקה המערכת הקודמת. שוב התחדש לו המסע הסיזיפי למציאת אנשים חדשים או גיוס מחדש של ותיקים. שוב נקפו הימים והשבועות ותאריך ההוצאה נדחה ונדחה עד שנמצאו האנשים, התארגנה לה הקונסטלציה הנכונה וכל ההדורים יושרו.
יש משהו מייאש בסיזיפיות הזאת, עם זאת יש בה גם משהו מעודד ומעורר. ההתחדשות והכניסה של אנשים, רעיונות ורוח חדשה, לצד המסורת והכותבים הוותיקים, היא זאת שהופכת את העלון למה שהוא – בבואה של החיים בקיבוץ, הד למתרחש בו.
העלון החודש מנסה להתגבר על הפערים שנוצרו. את הדפים המיועדים לזכרם של חברינו שנפטרו מאז יציאת העלון האחרון חילקנו לשניים על מנת לאפשר לנו לכבד את זכרם בצורה מסודרת ולא מתוך הרגשה של מצוקת מקום. חלקם אנחנו מפרסמים בגיליון הנוכחי, חלקם יפורסמו בגיליון הבא.
אנו מנסים ליצור בעלון איזון בין דיון ציבורי בשאלות אקטואליות לבין כתיבה קלילה יותר על הווי החיים בקיבוץ, על ההיסטוריה והתרבות שצומחת פה. תפקיד אחר, חשוב במיוחד לדעתנו הוא שימוש בעלון ככלי דרכו אנשים מכירים אחד את השני. הקיבוץ גדל, וההנחה שכולם מכירים את כולם כבר איננה נכונה. אנחנו ננסה לגשר מעט על הפערים, במיוחד בגיליונות הבאים, במדורים חדשים שיאירו פינות שונות בקיבוצנו, לצד מדורים ותיקים ואהובים שמתחדשים וחוזרים אלינו.
אנחנו חייבים תודה מיוחדת לכל אותם חברים שנענו לפניותינו, תמיד בחיבה ובחיוך, וגם אם קוצר הזמן או אימת הדד ליין שהפלנו עליהם מנעה מהם מלכתוב לגיליון הזה, תגובתם תמיד חיממה הלב ונתנה כוח להמשיך.
אין לנו לסיים אלא בקריאה דחופה ונואשת לחברים לכתוב ולתרום מפרי עטם ומדמיונם לעלון. בגיליון הזה הבאנו בחשבון את קוצר הזמן ונטינו למלא את החסר בכתבות פרי עטנו, אולם העלון איננו בימה למה שאנו במערכת חושבים או כותבים, אלא בימה שלכם, מגדול עד קטן, זקן וטף, איש ואישה. לפיכך – כתבו, חברים, רק כתבו!
המערכת, היידי עפרון ואמיל זיידמן
לעלון המלא:
Share this post
