בית-הספר הבינלאומי בגבעת-חביבה ייחודי בנוף ההשכלה הקדם-אקדמית בישראל ובעולם. יש בו תלמידים יהודים וערבים מישראל ותלמידים מ-25 מדינות אחרות. נפגשתי לשיחה עם הדס שוורץ (שוחט) העובדת שם כמנהלנית ובגיוס תלמידים ושאלתי אותה על נסיבות הקמתו.

"ביה"ס הוקם בשנת 2018 במטרה לקדם חברה משותפת בישראל, בדגש על יחסים בין תלמידים מהחברות היהודית והערבית. הלימודים וההתנהלות נעשים באנגלית והלימודים הם לתעודת בגרות בינלאומית של ארגון שנקרא IB שיש לו מאות בתי-ספר ברחבי העולם והבגרות שלו נחשבת מאוד באוניברסיטאות בעולם כולל בישראל. התלמידים מתגוררים בפנימייה בקמפוס כחלק מתכנית הבגרות", היא מסבירה.

המימדים הבינלאומיים מאפשרים לתלמידים יהודים וערבים ותלמידים מכל העולם לפגוש זה את זו וכך לייצר שיח חדש ומקרב. תכנית הלימודים מאתגרת, ברמה אקדמית ותלמידים אוהבים ללמוד במסגרתה, משום שהיא מאפשרת להתקרב לתחומי העניין שלהם ולפתח את עצמם בלימודים עצמאיים (כמו באוניברסיטה). כך נפתחים בפני בוגרי התכנית שערים לאוניברסיטאות מובילות בעולם המערבי.

"תכנית הבגרות מדגישה למידה וחשיבה ביקורתית ועצמאית, שלא דרך שינון חומר, כאשר כל תלמיד מרכיב את המערכת שלו לפי בחירה משישה אשכולות. חלק נוסף מהתוכנית הוא הפעילות אחרי הלימודים, שזה חלק מרתק בפני עצמו. במגורים אנחנו מנסים לרוב לשלב בכל חדר תלמיד יהודי, תלמיד ערבי ותלמיד בינלאומי כך שמודגש שרב הדומה על השונה בין בני הנוער. למרות שלבתי-ספר בינלאומיים יש תדמית של מוסדות יוקרתיים לעילית כלכלית, אנחנו רחוקים מאוד לדעתי מהמקום הזה. מדובר בביה"ס בינלאומי ברוח החינוך הקיבוצי היחיד בעולם והתלמידים נהנים ממלגות, כך שהעלות סבירה, אפילו לתלמידים לא אמידים מארצות עניות".

הדס עובדת עם הצוות באופן שוטף. "זה מעניין מאוד לעבוד בסביבה בה מדוברות אנגלית, ערבית ועברית כל הזמן", היא מדגישה. "יש לנו צוות הטרוגני מאוד מבחינת רקע ואיכותי מאוד מבחינת יכולת מקצועית. עם התלמידים אני עובדת בעיקר בפרויקטיםֿ, למשל במחזה התיאטרון השנתי, בפרויקט הימים הלאומיים שאנחנו עושים בכל שנה וגם בשלב גיוס התלמידים. אני לומדת להכיר אותם ולהיות שם עבורם כשהם צריכים".

היא מסיימת שנה שלישית בתפקיד ובתקופה זו התרחשו ארועים רבים במדינה ובחברה שלנו. "יש משהו מקבל מאוד ומכבד מאוד אצלנו. יודעים לשתף ולהחזיק בדעות שונות ולעתים מנוגדות לא כמאבק אלא כחלק מתפיסה חינוכית אנושית מאוד. זה חסר לי בחברה הכללית בישראל. יום מיוחד החרוט בזכרוני הוא 8 באוקטובר, יום אחרי הטבח בדרום כשעוד לא ידענו מה באמת קורה אבל היה ברור שזה רדיקלי. כולנו הגענו לבית-הספר, כל אחד ואחת עם המטען שלה או שלו. אני למשל הסעתי ב-7 באוקטובר בבוקר את שני הבנים שלי ליחידותיהם בצבא כשאני מבינה שאני שולחת ילדים למלחמה ועם המטען הזה הגעתי לביה"ס וזה לא היה קל, בלשון המעטה. היינו צריכים למצוא דרך משותפת להמשיך ביחד, הן בינינו לבין עצמנו כצוות והן כאנשי חינוך לתלמידים. כתבנו עם התלמידים אמנה שהיו צריכים לחתום עליה לגבי המהות שלנו ואני מרגישה שיכולנו לעשות זאת כי יש בינינו אמון רב ורצון לעבוד ביחד. אנחנו מיישמים הלכה למעשה את העיקרון של חברה משותפת. דוגמה טובה היא התקופה של יום השואה, יום הזכרון והעצמאות, יום הנכבה, יום השואה הארמני ועוד. אנחנו צריכים לאפשר לכל תלמיד מכל דת ומכל לאום לציין את הימים המיוחדים לו וגם את החגים". 

בשבוע שעבר התחילו לציין חודש במסגרת אירוע הימים הלאומים החלים בו. בחודש הזה עושים פעילויות רבות הקשורות לקונפליקטים בישראל ובעולם. השיא יהיה נסיעה של יומיים לירושלים ושם הם יסיירו וילמדו במזרח ירושלים. בשנה שעברה הם ערכו ביקור מודרך במוזיאון "יד ושם" ולמחרת נסעו לליפתא, לסיור בכפר שתושביו נעקרו. כך ביקרו התלמידים ולמדו את שני הצדדים בסכסוך.

ביקשתי מהדס להרחיב על ימי זכרון בבית-הספר. "ימי הזכרון, למשל, הם דוגמה למתח העדין הקיים אצלנו. אין לנו טקסי זכרון אבל התלמידים היהודים מזמינים את כולם ביום השואה וביום הזכרון להדליק נר ולעמוד דקת דומייה ובאותו אופן התלמידים הערבים עושים כך ביום הנכבה והתלמידים הארמנים ביום השואה שלהם. פעם בשנה, סביב ימי הזכרון, עושים אירוע שנקרא Commemoration of loss שבו תלמידים מכל הארצות משתפים בזכרון שלהם ממלחמה או מאבק שהתקיים אצלם, כי אנחנו מבינים שלא רק לנו יש חוויות של אובדן ויש עוד מקומות בעולם שחוו טרגדיות".

יש גם אירוע Culture Carnival במסגרתו התלמידים מהארצות השונות מציגים את התרבות שלהם: לובשים תלבושות מסורתיות ומציגים ריקוד או שיר או משהו אחר הקשור לתרבות שלהם וזה אירוע מקסים ומלא צבע.

"יש רגעים, כמעט בכל יום, שאני נמצאת בביה"ס ומרגישה ברת מזל לעבוד במקום כל כך מעורר השראה ולפגוש בשוטף תלמידים מהמון ארצות בעולם ולאו דווקא מדינות מערביות, לדוגמה ווייטנאם, סין, ונצואלה, פרו, רואנדה, ליבריה, אוגנדה, ארמניה, קוסובו ועוד. יוצא לי גם לשוחח עם ההורים שלהם וזה מרחיב את האופקים ופותח את הלב לפגוש תלמידים המגיעים לפעמים מכפרים נידחים, מעוני רב ויש להם דרייב להצליח. הם עוזבים את המשפחה ובאים לחיות בפנימייה בארץ לא מוכרת, ללמוד בשפה שהיא לא שפת האם שלהם, בלימודים אינטנסיביים מאוד, רק בשביל האופציה להתפתח בחיים ולצמוח".

היא ממליצה מאוד להצטרף לבית-הספר. לדבריה זו חוויה מדהימה של מפגש רב-תרבותי אמיתי, היכרות עם ידע עולם, למידה אקדמית ורלוונטית ובכלל הזדמנות לעשות משהו שלרובנו אין אפשרות לחוות בדרך אחרת בחיים. היא רואה את הבוגרים ומכירה בדרך שהם עברו ואין לה ספק שהם יוצאים עם מטען אדיר לחיים ועל הדרך מרוויחים רכישת אנגלית. "אני רוצה לומר שזו חוויה עוצמתית, מאתגרת ועמוסה מאוד וזה לא פשוט ללמוד פה. איך אומרים אצלנו? כגודל הקסם כך גודל המורכבות".