בשנים האחרונות התווספו לי הרבה חברים חדשים שאני לא מכירה והם לא מכירים אותי. אם זה לא ברור, אסביר בשמחה – אני מתנדבת בארכיון ומקלידה ספרי זכרון של חברים מהעבר, מה שנותן לי את האפשרות להתוודע לאנשים מרתקים שלא הכרתי.
בין השאר פגשתי את הנופלים: עופר פניגר, דותן כהן, איתמר ברונר ואת החברים הוותיקים – אדית מדיני, גרי בר שלום, יצחק שקדי, חיים שילר, חנה פרנק ועוד. עולמות מופלאים של סיפורים מהארץ ומחו"ל, המספרים לא רק את הסיפורים האישיים שלהם, אלא גם את הסיפור של יהדות אירופה ואיך, בדרכים נפלאות ממני, נשזרו החוטים והשבילים בהם עלו ארצה, לחמו והפריחו את השממה, כשאי-אפשר כמובן בלי סיפור הקמת גבעת-חיים ואחרי הפילוג את גבעת-חיים איחוד.

כל זו הקדמה, לא רק לספר על עצמי, אלא על אדם נפלא שהיה ממקימי הקיבוץ ומדינת ישראל ואני, לדאבוני, גיליתי אותו רק עכשיו. הדירה הקטנה הראשונה שקיבלנו אישי הצעיר ואני בקיבוץ, הייתה קרובה לאותו אדם ובגלל שהייתי חדשה, צעירה וביישנית ועסוקה במקצועי כמורה ובתפקידי כאמא, לא טרחתי להכירו – את יושו ענבר.
החוברת שקיבלתי לידי להקלדה "לזכרו של יושו ענבר", היא אסופת זכרונות ועדויות מחייו של יושו, שהקדיש את חייו לחלוציות, בטחון, ספורט וקהילה בקיבוץ גבעת-חיים איחוד.
יושו נולד בגליציה בשנת 1913 וגדל באוסטריה. משפחתו הייתה דתית אך ליברלית והוא נמשך לציונות בעקבות מאורעות 1929. הוא היה חכם מאוד, בעל אינטליגנציה רגשית מפותחת וכשהיה בבית-הספר, הקפיצו אותו שתי כיתות כדי שיוכל ללמוד ברמה שלו. הוא היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר", הצטיין בלימודים והפך לכדורגלן מוכר בקבוצת "הכוח" גרץ.
בשנת 1932 עלה לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי. במהלך הפלגתו פגש באותה אונייה אדם שהתברר כפרטנר גרוע בשחמט אך מדריך נהדר לפילוסופיה יוונית, מה שהתברר כשסיירו יחד באתונה, לאותו אדם קראו דוד בן-גוריון.
יושו הצטרף לקיבוץ גבעת-חיים ועבד בקידוחי מים. הוא היה מא"ז (מפקד אזור) של גבעת-חיים, פעל במסגרת "ההגנה" וניהל עימותים מול הבריטים, כולל חיפושים ומעצרים.
אחד הסיפורים הזכורים ביותר הוא על הדרך בה הצליח למנוע אלימות והרג במהלך חיפושי הבריטים בקיבוץ. כשהצבא הבריטי הקיף את היישוב עם טנקים וכלי נשק, הוא נתן פקודה לרקוד ולשיר מול החיילים הבריטים במקום לאפשר עימות פיזי. החיילים ההמומים לא ידעו איך להגיב, ולבסוף נסוגו. "מזל שהם היו אנגלים", סיפר יושו מאוחר יותר.

תרומתו לספורט הייתה גדולה. כבר בנמל חיפה חיכו לו נציגי "הפועל" ו"מכבי" שנאבקו על הזכות לצרפו. הוא בחר "הפועל" כי "אני קיבוצניק" ותוך שלושה ימים כבר שיחק כשוער בהפועל חיפה. הוא הקים את הפועל גבעת-חיים, היה מזכ"ל הפועל ויו"ר הוועד האולימפי בישראל, כשהוא נלחם למען ספורט חובבני והקים מתקני ספורט רבים בהתיישבות העובדת. יושו הצליח לצרף את ישראל להתאחדויות הספורט של אירופה ועמד בראש משלחות ישראל לאולימפיאדה, ביניהן גם "אולימפיאדת הדמים" ב-1972.
אבל לא רק. הוא ייסד את קואופרטיב "עמק חפר" לתובלה, ניהל את "התחבורה" (ארגון קואופרטיבי לתחבורה) ופעל להבטחת תקציבים לתחום התחבורה בקיבוצים.
אחד מהסיפורים המרגשים הוא כיצד שלושת אחיו ניצלו מידי הנאצים בזכות היותם כדורגלנים מפורסמים. אנשי הגסטפו שהעריצו את קבוצת "הכוח" גרץ, נתנו להם אפשרות לברוח במקום לשלוח אותם למחנות ההשמדה.

יושו היה נשוי למדי ואב לעמרי, גדי ויאיר ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים, סיפור עצוב מאוד השזור בחוברת, המכילה סיפורים אישיים רבים, זכרונות ממשפחתו ומעמיתיו ומדגישה את אישיותו המיוחדת, חריפותו, נאמנותו לערכים וחוש ההומור שלו.
אני מקווה שתמצאו את הדרך לארכיון ואל הספר על יושו כדי לגלות יותר.
וכמה מלים עלי למי שלא מכיר אותי: שמי יערה בן אור, במקור אני ממעלה-החמישה, אשתו של עודד בן-אור שנפטר לפני כמה שנים ואימם של צפריר והתאומים גל וטל בני אור. יש לי 11 נכדים ועד סוף 2024 יהיו לי 10 נינים. שנתיים אחרי מותו של עודד עברתי אירוע מוחי ממנו יצאתי במזל כשרק יד שמאל ורגל שמאל פגועות. המוח, ברוך בורא שמים וארץ, בריא וצלול. חזרתי לנגן, אני מקלידה לארכיון, קוראת המון, ישנה טוב, אוכלת טוב, לא עושה ספורט או התעמלות (רק למוח) ולכן גם לא נפגשתי עם יושו. עבדתי כמורה בבית-הספר היסודי כ-30 שנים ויתר השנים כמורה לשיטת אלכסנדר.
2 Responses to השכן שלא הכרתי / יערה בן אור
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (31)
- אמנות ושירה מקומית (173)
- בטחון (24)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (18)
- בריאות ורווחה (51)
- גינון (65)
- דבר המערכת (151)
- הנהלה (369)
- הפרטה (168)
- הקיבוץ של פעם (7)
- התנדבות (69)
- וידאו (22)
- ותיקים (190)
- חברות (78)
- חגים (12)
- חדר אוכל (6)
- חו"ל (1)
- חוגים (9)
- חיות (13)
- חיילים (30)
- חינוך (230)
- חירום (22)
- חניה (20)
- חקלאות (57)
- חשמל (27)
- טור דיעה (44)
- טיולים (48)
- יהדות (31)
- ילדים (145)
- כללי (885)
- לזכרם (234)
- לילדים (15)
- מועצה (10)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (62)
- מחזורים (9)
- מטפלים/ות (12)
- מילה טובה (95)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (8)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (204)
- מתכונים (88)
- נדל"ן בקיבוץ (11)
- נוסטלגיה (250)
- נעורים (44)
- סביבה (162)
- סיפורים (123)
- ספורט (46)
- ספרים (18)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (5)
- ענפי הקיבוץ (60)
- עסקים (101)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (102)
- קהילה (532)
- קורונה (39)
- קליטה (170)
- שיוך ונושאים קשורים (157)
- שכונת בנים (171)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (24)
- תכנון (170)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (60)
- תקשורת (35)
- תרבות (115)
תגובות אחרונות
- נויה לס על הקש ששבר את גב הגמל הזקן / אלכס קראוס
- אשר ישראל על תפוז הזהב / ליאן פולק מעבירה ל…
- שרון רשב״ם פרופ על טופוגרפיה של ילדות – שרון רשב"ם פרופ
- אחמד על מטפלת אחרת / שלמה כהן
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- ליאור תירוש על צדק צדק תרדוף: לקראת ההצבעה על עקרונות ההסדר מול משפחת כרמל / מיכל בן נח
- ליאור תירוש על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- מיכל בן נח על צדק צדק תרדוף: לקראת ההצבעה על עקרונות ההסדר מול משפחת כרמל / מיכל בן נח
- מיכל בן נח על צדק צדק תרדוף: לקראת ההצבעה על עקרונות ההסדר מול משפחת כרמל / מיכל בן נח
- Anat על צדק צדק תרדוף: לקראת ההצבעה על עקרונות ההסדר מול משפחת כרמל / מיכל בן נח
כתבות אחרונות
- מקולומביה באהבה / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / אסנת ישראל-רחמני מעבירה ל…
- הקש ששבר את גב הגמל הזקן / אלכס קראוס
- על החיים והחיות / ליאור אסטליין
- מה זה יעוץ ארגוני בכלל? / שלמה כהן
- סדנת המלאכה / עופרי אביב
- הגיוס / שרון רשב"ם פרופ
- מוס טונה / בלהה זיו
- גלגולה של עבודת אומנות – בדרך לתקווה/ נורית דייג
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / ליאן פולק מעבירה ל…
- הכלכליסטים / ליאור אסטליין
- כיבוי מסוג אחר / שלמה כהן
- סגור פתוח סגור / נירה פרינץ
- הקליטה במקלט השכונתי / בלהה בן-אהרון
- מטפלת אחרת / שלמה כהן
- להחזיק את התקווה / נורית כרמי
- טופוגרפיה של ילדות – שרון רשב"ם פרופ
- ציפורים בראש / היידי עפרון
- "אותי זה מצחיק"* / מורדי מורג
- סופלה שוקולד / עידו אווסקר
- על מה הוויכוח? / נורית וולף
- נקודות חשובות לקראת אסיפה שתתקיים ביום 14.7.25 / רקפת סגל מוהר
- צדק צדק תרדוף: לקראת ההצבעה על עקרונות ההסדר מול משפחת כרמל / מיכל בן נח
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב: אלי שילר מעניק ל…
- צח"י בפעולה/ שלמה כהן
- עקרונות ההסכם בין גח"א לגדעון וסמדר כרמל
- ערעור על החלטת מועצת הקיבוץ מיום 3.6.25
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


תודה מכל הלב ליערה היקרה, על שכתבה ומה שכתבה. וכמובן להיידי ולארכיון על היוזמה הברוכה והמכבדת.
בכל פעם מחדש מרגש שוב להיזכר איזה אדם אדיר הוא היה, שהגיע לקצה הפירמידה בכל תחום בו עסק. ויחד עם זאת ערכי וצנוע.
הפתיעה אותי התמונה מאוליפיאדת מינכן 1972, בה רואים את המתאבק משה רומנו מניף את אבא שלי, באותו היום בו ארע הרצח.
הייתי במקום, ולא ידעתי שקיימת תמונה כזאת.
תמונה מאלפת.
תודה מכל הלב ליערה היקרה, על שכתבה ומה שכתבה. וכמובן להיידי ולארכיון על היוזמה הברוכה והמכבדת.
בכל פעם מחדש מרגש שוב להיזכר איזה אדם אדיר הוא היה, שהגיע לקצה הפירמידה בכל תחום בו עסק. ויחד עם זאת ערכי וצנוע.
הפתיעה אותי התמונה מאוליפיאדת מינכן 1972, בה רואים את המתאבק משה רומנו מניף את אבא שלי, באותו היום בו ארע הרצח.
הייתי במקום, ולא ידעתי שקיימת תמונה כזאת.
תמונה מאלפת.
גדי ענבר