כבר יותר מחצי שנה חלפה והמושג "מלחמה" הפך למושג המלווה את כולנו באופן קבוע, למרות שרובנו לא מושפעים ממושג זה בצורה מיידית בחיי היומיום. אבל בינינו חיים כאלה שכן. פגשתי אחד מהם על בירה בעמדת הראיונות של העלון, קוראים לו אלדר.

אלדר ושמש ברוש, נמצאים בגבעת חיים איחוד מאז השבוע הראשון של מלחמת "חרבות ברזל" יחד עם ילדיהם קינן (13) דרור (10) אמליה (5) ואריאה (4). אלדר עובד בחברת "אמדוקס".

"במקור אני מנחל עוז", הוא מספר על הקיבוץ שספג מכה אנושה ב-7 באוקטובר. "הייתה לי ילדות מאושרת, היינו יוצאים להקים מחנות בחורשות הפונות אל רצועת עזה והיינו מסתובבים באזור באופן חופשי. אחרי הצבא ולפני הלימודים, עבדתי בבארי ושם, יום אחד, ראיתי את שמש (במקור מחולון) ומאז אנו יחד".

הם טסו לבייג'ינג, שם שניהם  עבדו בבטחון אל-על והיו שם גם בתקופת האולימפיאדה, חזרו לישראל כדי להתחתן ואז המריאו שוב לסין. כאשר חזרו לארץ, קבעו את ביתם בנחל עוז.

"קינן ודרור נולדו בנחל עוז", מתאר אלדר "ואז, כשדרור היה בן שנה, החל מבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014 (מה שנראה לנו היום כמשחק ילדים). כבר אז התפנו משפחות עם ילדים ואנחנו עברנו לקיבוץ רביבים".

כזכור, במהלך "צוק איתן" נהרג הילד דניאל טרגרמן ז"ל מפגיעת פצצת מרגמה בנחל עוז. "הוא היה בגן עם קינן וכל הקיבוץ נכנס אז לטראומה", נזכר אלדר. "גם בית לידנו חטף פצמ"ר והחלטנו אז לעזוב את נחל עוז. נשארנו באזור ועברנו לקיבוץ גבים ואחרי ארבע שנים שם, עזבנו כדי לבנות את ביתנו בקיבוץ ברור-חיל".

הם נכנסו לביתם החדש באוקטובר 2022. "היה לנו כייף בקהילה של ברור חיל", הוא מספר. כך חלפה לה שנה והתברר (בדיעבד) כי החלטה יומיומית תמימה, יכולה לחרוץ גורלות.

"בשבת, 7 באוקטובר, הייתה אמורה להיות מסיבה גדולה בנחל עוז לרגל 70 לקיבוץ, זו באמת הייתה אמורה להיות חגיגה גדולה, הרבה מוזמנים, חברי קיבוץ לדורותיהם, הופעות וריקודים שגם ההורים שלי היו אמורים לקחת חלק ואנחנו כמובן תכננו להגיע. קינן, בננו הבכור, כבר תיכנן להגיע ולישון אצל ההורים שלי ערב קודם (שישי) ולהשתתף במסיבה. אבל רצה הגורל ובערב שלפני כן הייתה מסיבה בברור חיל, אז הוא נשאר בתור בייביסיטר על אחיותיו".

אלדר ושמש חגגו במסיבה בברור חיל, לאחריה הלכו לישון והתעוררו, כמו ישראלים רבים אחרים באותו בוקר, לקול פיצוצים ואזעקות.

"שמענו בומים ללא הפסקה והייתי משוכנע שזה מגיע מהפצצות של צה"ל על עזה, אבל התברר שזה היה בדיוק ההיפך", אומר אלדר. "בהתכתבות עם ההורים בנחל עוז, אמא כתבה שזה כמו במלחמת יום הכיפורים".

ואז חדרו המחבלים לנחל עוז. "מאוחר יותר התברר כי אבי ואמי היו בממ"ד והייתה הפסקת חשמל, כך שהיה חושך ומחבל שנכנס לבית ירה על דלת הממ"ד. אמי נפגעה וישר צעקה את שמו של אבי ואז נפלה. בעקבות החושך והבלבול אבי היה בטוח שהיא קוראת לו מבחוץ, לכן פתח את דלת הממ"ד ומצא את עצמו עומד מול מחבל שירה בו.  הכדורים פגעו בידו של אבי שנפל. כנראה שהמחבל חשב שהרג גם אותו ועזב את הבית. אבא בדק את הדופק של אמא והבין שנהרגה ואז כתב בוואטסאפ הקיבוצי שהם נפגעו. אחרי כשעה הגיע בחור מכתת הכוננות בקבוץ יחד עם כח מגלן וחילצו את אבא לשכנה שבעצמה חולה אונקולוגית אך טיפלה בו, חבשה אותו ושמרה עליו".

מביתה של אותה שכנה, התקשר האב אל אלדר. "קיבלנו טלפון מאבא שסיפר שהוא אצל השכנה ופצוע וכי המחבלים הרגו את אמא. לא האמנתי למה שאני שומע". בהמשך ביקש אביו של אלדר לחזור אל ביתו ואותו כח "מגלן" ליווה אותו לשם, אך מפקד הכח זיהה מלכוד בבית (כפי שהותירו מחבלי חמא"ס בבתים רבים בעוטף) וביקש שייצאו משם. בשעה 22:00 פונה אביו של אלדר לביה"ח סורוקה בבאר שבע.

"במקביל, אחותי שגרה בצרפת התקשרה כל הזמן ודרשה לדעת מה קורה, אבל אבא התעקש לספר לה ולכן אמרתי לה כל הזמן שאבא יספר", ממשיך אלדר. "הגעתי לבית-החולים והייתה פגישה מרגשת עם אבא. הוא עבר כמה טיפולים ראשוניים שלמרבה האירוניה, הוגדר אחריהם בתור פצוע קל. בית-החולים היה בכאוס מוחלט, אבל בשליטה וזה מובן בהתחשב במה שהלך שם באותו יום ואני זוכר על הקירות בבית-החולים את הדם, שלא הספיקו לנקות ממטופלים קודמים".

בהמשך הועבר אביו של אלדר לתל השומר והמשפחה החליטה להתפנות מברור-חיל. "דיברתי עם אמיר דלומי, במקור מנחל עוז, חבר יקר שגר בגח"א והוא אמר 'בואו'. הגענו לבית של עינב ואמיר והייתה גם שם פגישה מרגשת".

מהר מאוד הם קיבלו דיור, ציוד וכל מה שהיו צריכים. "ארגנו אותנו פה בצורה מדהימה", הוא מדגיש. "קיבלנו נחיתה רכה עם חיבוק ועטפו אותנו מהרגע הראשון ועד הרגע הזה, בכל כיוון אפשרי".

גם היום, יותר מחצי שנה אחרי שהגיעו, הוא עדיין מתפעל ממה שקיבלה המשפחה שלו פה.

"נתלשנו מהחיים שלנו, בשבועות הראשונים היינו אבודים ואלה שבועות מעורפלים עבורי, אבל החיבוק העוטף שכולם נרתמו לו פה, היה מדהים ומרשים, במהלך השבועות האלו הספקנו גם לחגוג לקינן את בר המצווה. חגגנו אצל 'יעקבס' בכפר הרוא"ה וגם שם התקבלנו בצורה מרגשת מאוד בידי הצוות של המקום".

אביו של אלדר הגיע איתם לפה, כמה ימים אחרי ששוחרר מתל השומר, על כסא גלגלים ותחת השפעת ההלם המנטלי והפיזי שעבר. "גם הוא קיבל מייד סידור מגורים והמעטפת חיבקה אותו ללא הרף, בעיקר בצד הרפואי. הוא קיבל מענה על כל צרכיו ולמעלה מכך". אחרי שאביו החלים די הצורך, הוא חבר לקהילת נחל עוז הנמצאת במשמר העמק.

הוא מדגיש כי הכרת התודה הענקית שלהם, מקיפה רבים כאן בגח"א. "אני לא חושב שיש מספיק מילים לתאר ולהכיל את ההערכה, ההתרגשות והתודה הגדולה שאנחנו חשים לכולם שעזרו ועדיין עוזרים לנו להתייצב בתקופה הקשה הזו: אנשים שאמרו שלום בדרך, משפחות שעזרו עם ציוד כזה או אחר, משפחות שאירחו אותנו בבתיהן ועשו מעל ומעבר כדי לתת לנו לחוש בבית וגם לכל האחרים שתרמו לכך", הוא חוזר ואומר.

אני שואל את אלדר – מה הלאה? כמו אצל רבים אחרים במדינת ישראל, כרגע זה לא ברור. "אנחנו חשים שברור חיל עדיין אזור מלחמה. רוצים לחכות לקיץ ולהחליט אז מה נעשה. אנשים שחזרו לברור חיל אמרו לנו שאם אנו במקום טוב, לא דחוף לחזור. אז כן, אנחנו במקום הכי טוב"