יש האומרים כי יום אחד תסתיים המלחמה. תאריך עדיין אין והניחושים נעים בין חודש לעשור. אבל תסתיים מתי שתסתיים, כמו כל מלחמה היא תצרוב את רישומה הכבד, האפל והקשה באלו שהשתתפו בה.

לפני קצת יותר מ-50 שנים היה טירון בסיירת גולני עד להשפעות ההרסניות של מלחמת יום הכיפורים, כאשר רבים מחבריו ליחידה נהרגו בה. מאז, עם הפסקות פה ושם, הוא מקדיש את חייו לבטחון ישראל וחשוב יותר – לאלו העוסקים בכך.

"אני עוסק בהשפעות לחימה על צוותים ולוחמים כבר שנים רבות, מאז שנפצעתי בהיתקלות בלבנון בשנת 1984", אומר לי אותו טירון שמכין לי השבוע תה צמחים ומגיש עוגה ביתית.

קוראים לו דני הרמן.

הוא ניהל את עמותת "עורב גולני" שלאחר מלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006) טיפלה בצוות ובו 17 לוחמים ששהו בבית, זוהו בטעות כאויב וספגו טיל צה"לי לתוך הבית.

"14 מתוכם נפצעו בדרגות חומרה שונות", מספר דני. "הם היו לכודים שם במשך שעות, סגן מפקד הפלוגה דימם באופן חמור ורק אחרי שחולצו, הוא הוחזר לחיים במכת חשמל שקיבל מחובשת על קו הגבול".

בהמשך הוא שיתף פעולה עם עמותת "שביל המחר" לנפגעי פוסט-טראומה. "המודל היה בנוי על פגישת התרשמות ראשונית ואז יציאה לשטח, עם לילה בטבע מה שהוביל בדרך כלל לשיחות ולפתיחת הלב. לאחר מכן היינו יוצאים למסעות של 5-8 ימים, יחד עם פסיכולוג בכיר ועם מטפל מוסמך, מטיילים, מדברים ומשוחחים, עשינו את זה גם בטורקיה. לאחר מכן היינו מתאספים למפגש עיבוד. לימים הוצאתי למסגרת זו צוותים מיחידת מגלן וגם מעורב, חה"ן וסיירת גולני".

דני מספר גם על פעילות ימית כמו שייט ארוך בקיאקים מעתלית לפולג. "היו כמה מודלים והמטרה הייתה אחת: להיעזר בפעילות בטבע, בליווי אנשי מקצוע ובעיקר להסתמך על הכוח של הצוות, על הרעות והתמיכה ההדדית ועל חוויות העבר, כשלא פעם זה מתרחש ללא מפקדי הצוותים". הכוונה היא שלאחר סדרת מפגשים שכאלו, יקבלו המשתתפים כלים לשיפור החיים – ביומיום, במשפחה, בעבודה כאשר מי שמאובחן עם טראומה עמוקה יותר יופנה למעטפת מקצועית של משרד הבטחון.

וכאן אנו מגיעים אל 7 באוקטובר 2023.

"כבר מהשבועות הראשונים של המלחמה, הובן שמדובר בסדר גודל אחר", אומר דני. "לא כמה צוותים לאורך השנה, אלא מסות של לוחמים שיזדקקו לטיפול. לזכותו של צה"ל יש לומר כי גם שם האסימון נפל – יותר קב"נים נשלחו ליחידות הלוחמות, כדי לאתר כבר בשטח הלחימה מקרים שצריך להתחיל ולטפל בהם. בעת היציאה להתרעננויות, הצבא הביא יחידות שלמות למתקני נופש  בהם חיכו אנשי מקצוע ופסיכולוגים, על-מנת לעודד את החיילים לדבר, לנסות לאתר מקרים חריפים יותר ולפי הצורך לקבל סיוע".

זו הייתה הנקודה בה החליט דני לשלב את נסיונו בתחום – עם מקום מגוריו.

"הבנתי שאנו צריכים ויכולים לחפש מענה לטיפול בפוסט טראומה במרחב של גבעת חיים איחוד ושצריך וניתן ליצור פה עשייה שתאפשר עיבוד חוויות מהמלחמה. אנו נמצאים כעת בשלב בחינת הקיים כאן והתאמתו לתהליך זה".

קדימה, אני אומר לו. תן דוגמאות.

"יש למשל את גן הירק האורגני ליד הרפת. אור העובד שם, הוסמך לעבודה טיפולית בגן ירק עם נפגעי טראומה. אנחנו חושבים על שילוב של האורווה הטיפולית, כך שהמשתתפים בתהליך יטפלו בסוסים מכיוון שיפתח משקם בני נוער ואחרים כבר שנים באורווה. ראיתי בהרדוף משהו כזה ושם מטפלים בסוסים ומתחברים אליהם וזה ממש עובד, יש את כל נושא הטיפול במים שניתן לעשות בבריכה ומעבר לכך יש בקיבוץ כמה וכמה מטפלים בתחום הטראומה שניתן לשלב וכמובן שיש את התחנה. ברור שבפרוייקט כזה ניתן לשלב גם פנסיונרים בקיבוץ".

כאמור, הרעיון עדיין בשלבי בחינה קונספטואלית, מתוך ההבנה שהתשתיות כבר קיימות ובדיקה של כל מה שעדיין דורש הרחבה. "ברור שכל הפעילות תלווה מקצועית עם אנשי טיפול מוסמכים מבחוץ או מכאן", אומר דני. "סביר שנחבור למוסד שעוסק בתחום זה לצורך שיתוף פעולה".

דני מדגיש כי למודל כזה יש תנאים מקדימים.

"נצטרך בניית תכנית עסקית, כדי להבין איך תעבוד מערכת כזו. יהיה דיון במוסדות הקיבוץ והכל יוצג לציבור, כדי לקבל הסכמה ותמיכה. אני זוכר את שנות השבעים והשמונים, כאשר בית-ספר 'בנימין' היה כאן. הקיבוץ היה מעטפת שקידמה את הילדים שלמדו בו ואני מאמין שהפוטנציאל בקיבוץ יכול לעשות את אותו הדבר עבור נפגעי טראומה מהמלחמה הנוכחית. ברור לי שחלק מהמימון יגיע ממשרד הבטחון וכך גם מתרומות. אני חושב שפרוייקט כזה, יעשה הרבה טוב לגבעת חיים איחוד".