"מתוך המפעלים / מתוך המשרדים / מבין רגלי נשים / מבין הילדים / הצפירה תיקח אותנו / לשדות האדומים. / במלחמה יש רחם / אנחנו נולדים / בפחד יש חיים / שלא ידענו לפנים",

למרות שאת המילים של הלל מיטלפונקט בביצועו של גדול הטרובדורים הישראלים, היינו שומעים הלוך והשמע בכל פעם שעלינו וירדנו מלבנון לפני כמעט ארבעה עשורים, הן נותרו לצערנו רלוונטיות ביותר לחיים פה היום.

רבות מהכתבות בגליון העלון אותו אתם מחזיקים בידיכם, מדברות על השפעות המלחמה, בין אם השפעותיה הישירות ובין אם על השפעותיה העקיפות כמעט על כל היבט בחיים בישראל ובקיבוץ.

ליעד שחר מספר על פרוייקט ההחזרה לחיים של רפתות עוטף עזה, פרוייקט שהחל ממש ב-8 באוקטובר, כאשר המלחמה מתנהלת במרחק של מטרים ספורים מאותן רפתות וכפי שתקראו – גם בתוכן.

ותיקי הקיבוץ שהתארגנו בקבוצת התנדבות, יצאו לסייע (ועודם מסייעים) לחקלאים שנותרו ללא פועלים בעקבות המלחמה והם מספרים על תחושת הנתינה שמביאה איתה המון בחזרה למי שנותן.

כדי שלא לשקוע עמוק מדי במלחמה, מוקדש חלק גדול מהעלון למוסד גבעת-חיימי ידוע מכובד – האורווה. לקראת מעבר לאתר חדש, אנו נוגעים בנקודות העיקריות בתהליך זה וגם מספרים קצת על המקום הזה ועל האיש העומד במרכזו כבר 50 שנים.

למרות שבעת כתיבת שורות אלו אין שום רמז לגבי סיומה של המלחמה, אנו מקווים כי הוא בוא יבוא ובעיקר מקווים לראות במהרה את כל החטופות, החטופים, חיילות וחיילי הקיבוץ וצה"ל שבים בבטחה לביתם.