בסביבות 06:30 בבוקר 7 באוקטובר, נעצרה סוואנה לבנה בכניסה לקיבוץ זיקים. מתוכה הגיחו אנשי "נוחבה", כח הקומנדו של חמא"ס. כוונתם הייתה לבצע טבח וחטיפות, בדיוק כפי שביצעו המחבלים בישובים אחרים בעוטף עזה.

אבל בזיקים הסיפור התפתח באופן שונה.

עם ירידתם מהרכב, התקבלו אנשי החולייה בצרורות מדוייקים של ק', חבר הקיבוץ, מורה לשעבר בן 65 וחבר כתת הכוננות שנפרסה בקיבוץ.

המחבלים פתחו לעברו באש תופת, ירי RPG והשלכת מטענים, אך ק' שתפס מחסה המשיך לרתק אותם באש תוך כדי שחברי כתת הכוננות מצמצמים טווח לעברו. במשך כשעה ניהלו אנשי הכתה קרב עם המחבלים, במהלכו נפצעו שניים מהקיבוצניקים שלא פסקו לרגע מלהילחם. לבסוף הוביל קצין, בן המשק ששהה בחופשה בביתו, איגוף והסתערות על המחבלים עד לחיסולם.

כיתת הכוננות הצילה את קיבוץ זיקים מגורל איום שפקד ישובים וקיבוצים אחרים בעוטף עזה.

72 שעות לאחר מכן, בערב עגמומי, מתכנסים בעלי הנשק בגבעת חיים איחוד במפקדת כוחות הבטחון המקומי. הספירה מעלה ארסנל של פחות מ-20 אקדחים בקיבוץ בו מתגוררות בסביבות 1,300 נפשות.

תחקיר מקצועי, נוקב ונמרץ שמבצע בו במקום כותב שורות אלה, מעלה סופסוף את הפתרון לחידת מיקומו של הקלאצ'ניקוב אותו הביא יורם מנדלבאום ז"ל מקרב עמק דותן במלחמת ששת הימים. הקלאצ' (שתופס באותם רגעים את משבצת הנשק הארוך היחידי בקיבוץ) נמצא בידיים טובות, אבל הוא בודד וסביר שהוא (הקלאצ') בסביבות גיל 60.

72 שעות לאחר מכן, מגיעים לגבעת חיים 8 כלי-נשק ארוכים ראשונים. "בהתחלה חשבנו שנוכל להעביר את כלי-הנשק בין חברי כתת הכוננות, אך היום חודדו ההנחיות והתברר כי הנשק הוא אישי ולא ניתן להעבירו ולכן לקחנו כמות מסויימת של אנשים למטווח", מעדכן בכיר בבטחון גח"א, כאשר אנו יושבים ביום שישי, שבועיים מפרוץ הקרבות. "אני יכול לעדכן שהחבר'ה פוגעים טוב ויש כאן לוחמים שאפשר לסמוך עליהם. יש בקיבוץ מוטיבציה רבה והיענות גדולה מאוד לצרכי הבטחון".

זה טוב שכבר יש משהו ראשוני ביד, אבל אני שואל אותו האם ניתן יהיה לקבל מא"גים, כפי שקיבלו ביישובים אחרים, לא רחוקים מכאן ושיתכן שכדאי לבקש גם רימוני יד.

הוא מצנן את ההתלהבות. "מי שקיבל מא"גים זה ישובים צמודי גדר. אצלנו, כרגע, לא ידוע על איומים קונקרטיים ולכן הרכבנו כח בטחון מוגדל המונה כ-100 אנשים. הם מאבטחים את השער בזוגות 24 שעות ביממה, כאשר אחד לפחות חמוש. אנחנו פועלים אך ורק לפי הנחיות מג"ב ומתרגלים תרחישים אפשריים, כמו נפילות טילים, כיבוי שריפות, חילוץ ועזרה רפואית".

אנחנו מדברים על המלחמה, על הלך הרוח שהביא לכך שגם בגבעת חיים איחוד נסגר לפני שנים מחסן הנשק, על יישובים בעמק חפר בהם מועסק רכז בטחון שוטף במשרה מלאה ולא כמי שעושה כך בשעות הפנאי שלו ועל התזכורות הכואבות שחייבים שיהיה לא מעט נשק גם כאן.

"אני לא יודע מה יישאר פה אחרי המלחמה, אבל בחזוני אני חושב שצריך שיהיה כאן מקום אחסון ראוי לנשק בעתיד ושיהיה תהליך רישוי מסודר שסופו אישור לאחזקת נשק ארוך בגבעת חיים איחוד", הוא מסכם.

ומילה אחרונה של מערכת העלון  – בעוד כמה חודשים יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות. גבעת חיים איחוד צריכה להודיע לכל המועמדים הרלוונטיים שמתכוונים להנהיג את עמק חפר, כי תצביע רק עבור מי שיסדיר את נושא בניית מחסני נשק בכל יישוב שיחפוץ בכך.