IMG-20220630-WA0024

אני גר בבית בחלק הישן של הקיבוץ, לכן אני פוגש לא מעט את ליאור ערבה, כשהוא בא לתקן אצלנו סתימות, פיצוצים או סתם נזילות. חשבתי שהגיע הזמן לזרום לראיון איתו

בלילה, ביום, בצהריים ובכל שעה – הוא שם. אם נדמה לכם שאתם רואים את ליאור ערבה בכל מקום בקיבוץ, אתם לא טועים. כשמתפוצץ צינור, כשמטפטף הברז או שקמתם בבוקר ויש לכם אגם בגינה, הוא יבוא, תמיד עם חיוך ואופטימיות.

כמי שמסתובב פה אצל כוווולם, מכיר את רובם ושומע אותם, יש לו כמה תובנות מעניינות על מה שקורה פה ועל מי שחי פה.

כמו כדי לסמן את הנתיב המיועד, גם ההתחלה שלו בגח"א הייתה בתוך המים. "בשנת 1999 באתי לשחות פה בבריכה", הוא נזכר. "היה חסר מציל וגרשון שפע שמע שיש לי תעודת מציל ואמר לי לבוא לעבוד פה קצת. הקריירה שלי כמציל נמשכה פה חודש, אבל קצת אחר כך, גרשון התקשר שוב ואמר שהפעם מחפשים פה אינסטלטור. הגעתי לענף המים והתחלתי לעבוד בתור עוזר של יורם בוכהולץ".

זה היה עדיין גבעת חיים איחוד, קיבוץ קטן, ללא הרחבות וללא הפרטה. "ומנהל ענף היה פחות או יותר בדרגת אלוהים", צוחק ליאור. "כך גם התפקיד של יורם היה משמעותי באחריות על נושאי המים, הקיטור וכל התיקונים שנדרשו בתחומים אלו".

קאט. קפיצה של עשור קדימה.

"שנת 2009, יורם עוזב את ענף המים ואייל ניסן, מנהל הקהילה דאז, הביא תפיסה של סגירת ענפי שירות וכל אחד שיש לו בעייה או תקלה, יפתח דפי זהב ויזמין בעל מקצוע שיפתור לו את הבעייה וכמובן ישלם על כך", משחזר ליאור. "בחודש מאי 2009 פתחתי עסק עצמאי כשהכוונה היא לתת שירות כאן בתחומים עליהם היה ענף המים אחראי עד אז".

צוות המים יורם בוכהולץ, מוסטפה, גידי שקדי, עמי רטר, ליאור, אבו סלים, תיקון צנרת 2004

צוות המים יורם בוכהולץ, מוסטפה, גידי שקדי, עמי רטר, ליאור, אבו סלים, תיקון צנרת 2004

ליאור מעיד על עצמו שהוא אוטודידקט. "מעולם לא פחדתי מעבודה קשה, תמיד אני משתדל ללמוד, להיות סקרן ולהבין דברים חדשים כדי לגדול ולהתפתח. זה האופי שלי ואת כל זה אני עושה תמיד עם תודעת שירות, בייחוד בתחום הזה בו מתרחשות בעיות ותקלות באופן תדיר".

לא סתם רואים אותו בכל מקום כל היום. "כאשר התחלתי, גח"א הייתה 50 אחוזים מהעבודה שלי והיום זה בסביבות 80-90 אחוזים. התחזקתי וגדלתי כי אני נדרש לתשובות לאתגרים ובעיות ואת הכל למדתי בשטח, תוך כדי עבודה. למרות שאני עובד גם במקומות אחרים, כמו משמר השרון, מיקדתי את עצמי לכאן וכתוצאה מכך, אני גם מכיר ומעורה במה שקורה פה. היו שנים שהשקעתי בצורה מטורפת וזה בא על חשבון המשפחה, בשנים האחרונות למדתי לאזן ולהוריד מינון איפה שצריך".

איכשהו נדמה כי בשנה-שנתיים האחרונות, כמות הפעמים בהן מתרחשות תקלות, פיצוצים והפסקות מים, עלתה משמעותית. אני שואל אותו על כך.

"רוב הצנרת בקיבוץ לא ישנה כל-כך", הוא מדגיש. "בסביבות 2007-8 החליפו את כל הצנרת בקיבוץ, כולל משאבות מים. אבל ההחלפה היא מה שנקרא 'עד שעון המים', כלומר הצנרת בתוך הבתים של הקיבוץ הישן לא הוחלפה ולכן שם ייתכנו בעיות. מצד שני, כאשר החליפו את הצנרת לפני 15 שנים, שמו צנרת דרג 10 (עד 10 אטמוספרות) במקום לשים צנרת דרג 16. כבר אז חשבתי כי 10 זה לא מספיק אבל זה מה שקרה בסופו של דבר, אבל לא רק זה. במקומות רבים לא השקיעו מאמץ בדיפון הצנרת וכיסו ישר באדמה – אבל כאשר מניחים צנרת חייבים לדפן אותה בחול, משום שבאדמה נוצרים לחצים והחול מגן על הצנרת. אצל עמי רטר ויורם בוכהולץ, שלמדו את העבודה מזיגי קאול, לא היה דבר כזה לשים צנרת ללא דיפון. אני למדתי מהם ואני מקפיד לדפן כשאני מניח צנרת כי למדתי לעבוד מאנשים עם ערכים וירשתי מהם את הערכים האלו. היום כבר אין ברוב המקומות את מסורת העבודה הייקית הזו".

אה, שכחתי לציין שפתחתי לו בקבוק בירה בתחילת הראיון. לא שותים מים כשמדברים על מים.

IMG-20220630-WA0026

"דבר נוסף שלא הקפידו עליו פה הוא תוואי צנרת מסודר", הוא מסביר. "לא נתנו על זה את הדעת וזו בעייה בחלוף השנים, משום שזה מקום עשיר בצמחייה והשורשים עושים שמות לא פעם בצנרת שלא מונחת בתוואי מסודר".

העבודה הרציפה שלו פה והמגע המתמיד שלו עם התושבים פה, הביאו גם אותו להבחין בתהליכים העוברים על המקום, בעיקר בתחום המעבר מחברי קיבוץ אל "קהילה" המתגוררת ב"קיבוץ המתחדש".

"לא כולם הבינו עד הסוף שכבר אין קיבוץ", הוא לוקח לגימה מהבירה. "לא כולם הבינו או מבינים שכבר אין ענפי שירות ושאם יש להם פיצוץ בצינור ואני בא לתקן אותו, צריך לשלם לי על העבודה שאני עושה. זו הפרנסה שלי ולעיתים יש מצבים בהם אנשים מתבלבלים ביני לבין איש הביטוח שאמור להחליט כמה כסף הם יקבלו עבור התקלה בצנרת שלהם. לא פעם אני נתקל בתגובות כגון 'אשלם לך כשהביטוח יחזיר לי את הכסף', אבל לעיתים לוקח כמה חודשים עד שמקבלים את הכסף מהביטוח. אני אוהב פה את האנשים ולא ממש נכנס לעימותים על רקע זה, אבל חשוב להבין את הנקודה הזו. זה נהדר כשמציעים לי לשתות כשאני בא לתקן, אבל זה לא במקום תשלום על עבודתי". אז קבלו עדכון דחוף: צריך לשלם לליאור ערבה כשהוא עובד אצלכם.

כמו שרבים מכם יודעים, הוא לא סתם בעל מקצוע שבא לתקן ואז הולך. "אני לוקח פה אחריות על הבעיות של האנשים ומסתובב פה עם השמאי של הביטוח, כי חשוב לי שאנשים יקבלו שדרוג לצנרת שלהם. נכון שלא תמיד זה אפשרי, אבל אני מנסה שזה יהיה כך. אני גם חושב שיש אולי תחושה שיש יותר פיצוצי צינורות בשנים האחרונות, אבל אני חושב שזה בגלל שכל מקרה כזה מקבל עכשיו תהודה תקשורתית רחבה יותר, כשמודיעים על הפסקות מים ברשתות".

צוות המים: זיגי, עמי, בועז ואליהו

צוות המים: זיגי, עמי, בועז ואליהו

ומה בהמשך? "האוכלוסייה פה גדלה מהר, חייבים לתכנן מחדש את נושא המים, כי בצורה של תגובה לתקלות יהיה קשה להתקדם", הוא מתריע. "אני חושב שצריך לשלב אותי יותר בנושא התכנון של נושא המים כאן, כי אני עובד בזה כבר יותר מ-20 שנים בגח"א ואני חושב שיש לי מה לתרום. אני רוצה לציין את שיתוף הפעולה שלי עם שרון בר שלום ואת התרומה שלו לענף המים בקיבוץ".

אנחנו ממשיכים עוד לשוחח, כי אני אוהב את האופטימיות והרוח הטובה איתה הוא מסתובב תמיד שלא לדבר על זה שהשנים בהן הוא מבלה פה, מביאות איתן תובנות מעניינות על המקום הזה, שאני אוהב לשמוע ממנו.

אחרי שאנו מסיימים, אני הולך הביתה וזה לוקח בדיוק 48 שעות עד שאני מתקשר אליו שוב.

יש נזילת מים בצינור בבית שלי.

 

One Response to על מי מנוחות? / ליאור אסטליין

  1. רטר לאה הגיב:

    ליאור איש של מים ואדמה,ובעיקר של אנושיות נשמה וחיוך גדול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896