נולי עומר, מתוך תערוכה בגלריה

עברנו את ימי הזכרון וכמו תמיד, נשאר חותם על לבנו לנופלים, במיוחד לאחר הסיפורים האישיים הנוגעים כל-כך ללב.

אמנם לצעירים בינינו, אלה המניחים זרים על קברי החללים בבית הקברות שלנו ודורות של בנות, בנים וחלק מהנקלטים, למזלם, אלו שמות, תמונות וסיפורים. אך לבני המשפחות, לחברי הנופלים, בני הכיתות וחברים שהכירו אותם – זה זכרון קרוב וחי.

אני לא יכול לפתוח את דבריי ללא מחמאות למפיקות ולמפיק על הרגישות, הבהירות וההשקעה, המביאות לנו את דמויות הנופלים ממישורים שונים בקטעי זכרון ושירה יחודיים. רגישות הנושא בוודאי הופכת הפקת ערבים כאלה למאתגרת יותר מכפי שרואה העין. מספידי התרבות בקיבוץ צריכים עדיין להוריד את הכובע ולהודות להן ולמשתתפים על מרכיב איכותי זה בחיינו כאן. אין זה מקרה שאנשים מחוץ לקיבוץ טורחים להגיע לכאן מדי שנה כדי לחלוק איתנו את הזכרונות.

גם חגיגות יום העצמאות, ללא כוכבי זמר כמו בערים, אך עם אווירה טובה, יצירתיות והשתתפות למרות הקשיים ב"גיוס המתנדבים" (ביטוי המכיל מטבעו סתירה פנימית) הותירו את הציבור בתחושה שעדיין "יש לנו את זה".

צילום: איתמר רגב

לצד התודות למפיקות המסורות ולנטע הבלתי נלאית, צריך לקוות שלא נאבד גם את שביב התרבות המקומית הזו. אני מדגיש את זה על רקע דברים שתקראו כאן בהמשך, בנוגע לתקציב התרבות בראיון המאלף שערך ליאור עם סיזל, המנהל העסקי שלנו.

אתם מוזמנים לקרוא כאן מבחר דברים שהביאו לנו חברים ותושבים המשקפים תמונה רחבה עם קצת העמקה מהנוסטלגיה ועד אתגרי היום בקיבוץ ובמדינה, עליהם לא תקראו בשום מדיה אחרת.