אנו רואים ושומעים על המלחמה באוקראינה וקשה שלא להרגיש אמפתיה לבני העם הזה, יחד עם כעס וחוסר אונים לנוכח הזוועות המתרחשות מולנו. לצד העזרה המוגשת בידי המדינה וארגונים / עמותות לישראלים וליהודים החיים שם, המוצאים את עצמם פתאום כפליטים חסרי-כל בקור הנורא, מתבקש לעשות משהו כיחידים וכקהילה.

איננו שומעים הרבה קולות של עשיית חשבון עם עם שלא מעטים מדור הסבים שלו, רצחו את בני עמנו. אולי זה אות לבגרות הלאומית שלנו, אך כעת, מה נעשה בפועל? יש בוודאי רבים החותמים על עצומות למען הפליטים והנכונות לקלוט אותם בארץ, לפחות בשעה טראגית כזו בשבילם.

צילום: אלדד ורדי

כך ראוי לבני עם שאיבד רבים מבניו כתוצאה מאדישות עמים אחרים לגורלו. אולי כשייצא העלון, נעשה ונדע קצת יותר על מה שנעשה בפועל.

אנחנו חשים שכעת, אולי, סוף-כל-סוף אנו בשלהי מגפת הקורונה שהפילה אלפי קורבנות בארץ וגם לצערנו הרב – את שוש צימרמן ז"ל שלנו. בואו נקווה שרוח ההתנדבות, ההתארגנות הקהילתית / קיבוצית ותופעות חיוביות אחרות שבלטו בשלבים שונים של ההתמודדות עם המכה הזו, תישארנה גם בהמשך כמידת האפשר ושלא נחזור מיד אל "מלחמות היהודים" בקיבוץ ובמדינה.

ברשתות ובפייסבוק שלנו, התקיימו דיונים ערים בנושאי עירוב המשטרה במסיבת הנעורים שהתקיימה בניגוד להחלטות הקיבוץ בלולי ההודיה לשעבר ועל עתיד ה"בירצה". נקווה כי כפי שזה אכן מסתמן, שני הנושאים זוכים לפתרון מערכתי ומידתי.

אתם מוזמנים להיזכר כאן בחברתנו רבקה חן ז"ל שנפטרה בחודש שעבר. תוכלו גם לקרוא בעלון זה על הפן האחר של הנעורים והחינוך כאן, על פיתוח ענפי המזון, סיפור "תיקתק" של אבי פרנקל ותערוכת "ימים מחוץ לזמן", בה השתתף אמיר שפט והועלה סיפור הישרדותו של פטר לנג ז"ל.

ולבסוף המלצה לכולנו: נצלו את הזמן הקרוב לצאת לטבע ולראות את הפריחות באזורנו ובכל הארץ.