צילום: אביגייל קולייר
השעה שלוש אחה"צ, לפני שבוע, או שבועיים, 35 מעלות בצל. אני מגיחה מרכב ממוזג ומופתעת למראה דגלי הגאווה התלויים בין הספרייה לחדר האוכל. אני רוצה להצטלם אך מכיוון שאני לא טובה בסלפי ובחוץ אין אפילו כלב משוטט שיצלם אותי, אני ממשיכה בדרכי אפופת מחשבות.
זוכרת שכאשר יותם, הבכור לבית זעירא, יצא מהארון, ידעתי שזה כבר לא יהיה אותו דבר. משהו ישתנה. אז בואו נאמר את האמת – להיות ליברלי שזה אצל השכנים זה הרבה יותר פשוט וחוץ מזה – יש משפט שגור "אם טוב לילדים אז טוב גם לי". לתחושתי זה קצת יותר מורכב ולעיתים הטוב הזה לוקח זמן וכרוך בכאבים.
אני, למשל, התאבלתי על פנטזיית "הכלה בשמלה הלבנה" שלא תהיה לי והתעצבתי על החיים הלא פשוטים שמחכים, אי-הוודאות, נכדים? שאלות שמטרידות למעשה כל הורה, אבל כמו שאמא שלי הייתה אומרת: "עם תוספת יוקר".
אז עכשיו יש כבר נכדים מתוקים, ניר הבן וגפן הבת, בני חמש וחצי בריאים ומקסימים ואפשר לנשום, אבל ללוות תהליך פונדקאות דורש סבלנות, תפילות חרישיות שיצליח, משאבים- והרבה ובנוסף, תחכום רב על-מנת לעקוף את מנגנוני מדינת העולם השלישי בה אנו חיים מבחינת שוויון זכויות האזרח. למשל, להתחתן במהלך טיול בניו זילנד ולהעמיד את משרד הפנים בפני עובדת הנישואין, או להתחבר לרב רפורמי בבוסטון שיערוך לתינוקות גיור כהלכתו, כי תורמת הביציות איננה יהודייה שומו שמיים ועוד ועוד.
צילום: אביגייל קולייר
ואיך אנחנו, ההורים, "יוצאים מהארון" ומתמודדים עם תגובות דור ההורים שמעלינו והחברה הסובבת? ההורים, במקרה שלנו, נעו בין בושה ופנטזיה שזה עוד יכול להשתנות, לבין קבלה ואהבה ללא תנאי והנינים היו כמובן תרופת הפלא. תגובות החברה היו מגוונות כתמיד וברגע האמת מבצבצים זרעי חרדה הומופובית ושמרנות, ללא שליטה. כשברקע המילה "הומו" נחשבת לקללה בתרבות הילדים.
ושיהיה ברור- אני לא תומכת במצעדי הגאווה עם מוחצנות היתר שלהם ולדעתי הם גם לא משרתים את הקהילה אלא יוצרים אנטגוניזם. בעבר השתתפנו במצעד אחד בירושלים על-מנת להביע תמיכה בנוער המתלבט שיותם הדריך במסגרת עבודתו כסטודנט במועדון "הבית הפתוח" בירושלים, המקביל ל"בר נוער" בתל אביב.
לפני כחצי שנה, בהיותי בגן משחקים ברמת חן, הצביעה עלי ילדה מתוקה ושאלה את ניר וגפן אם אני אמא שלהם והם, בטבעיות השמורה לילדים, ענו שבכלל אין להם אמא אבל יש להם שני אבות – אבא יותם ואבא אורי.
היא ענתה להם שלה ולאחים שלה – יש שתי אימהות.
אז תודה על הנפת הדגלים בלב המרחב הציבורי ותודה על הרחבת השיח החינוכי.
וכן, אני ממש ממש אמא. גאה.
Share this post
