אולי יצא לכם לראות את דגלי הגאווה שנתלו לראשונה ברחבי הקיבוץ ובחדר האוכל בחלון הראווה. מעבר לקשת הצבעים הנפלאה של הדגל, יש לו גם אמירה. האמירה הזו שייכת לייצוג קהילת הלהט"בים ולמאבקם לקבלת שיוויון זכויות, אבל גם לערכים של סבלנות וקבלת האחר.

דגל הגאווה. צילום: אלדד ורדי

הדגל מכונה באנגלית גם Rainbow Flag ודגל החופש, עוצב בשנת 1978 על ידי אמן מסן פרנסיסקו. במקור היו בדגל שמונה צבעים כשלכל צבע הייתה משמעות אחרת, כדוגמת ורוד – מיניות, אדום – חיים, ירוק – טבע וכו'. הדגל המקורי הראשון נמצא כיום במוזיאון MOMA בניו יורק. היום יש בדגל 6 צבעים – אדום, כתום, צהוב, ירוק כחול וסגול. באופן מפתיע היה קשה למצוא דגלים לתלייה אבל היו כמה חברים שהתגייסו לנושא וזכינו למספר דגלים שנתלו כאמור בכל מיני מקומות מרכזיים.

הדגלים התלויים גררו תגובות שונות – מהורה לבן להט"ב ששמח מאוד ועצר להגיד תודה ועד לתגובה של חבר אחר שאמר שהוא מבין את תליית דגל ישראל אבל את הדגל הזה הוא לא מבין למה צריך לתלות אצלנו.

הילדים שהסתובבו בדשאים כהרגלם, התחילו לשאול שאלות במרכזונים. בבית האלון נוצרה שיחה על הנושא עם שאלות וסיפורים אישיים של ילדים. בבית האורן עלו שאלות רבות והיו שיחות בנושא שהובילו אפילו לאירוע חתונה של שתי בנות שאמרו שהן עושות את זה כדי לתמוך בדגל.

שני דגלים נעלמו ואנחנו מקוות שמי שלקח אותם עשה זאת כי רצה פשוט לתלות אותם במקום אחר. ולסיכום? אין. פשוט התחלנו מסורת ואולי גם בשנה הבאה ייתלו דגלים כאלה בקיבוץ.