פגשתי את קרן (פורטונה) בשבת שמשית במיוחד בגינה המטופחת בביתם. קרן נשואה לדויד שרון ואמא לשתי בנות: ירדן בת 15 ודניאל בת 9. היא גדלה בחיפה, נישאה לדויד ב- 2003 והם גרים בקיבוץ מאז 2009, עם הפסקה של כמה שנים במהלכן חיו בארה"ב. הם נפגשו בחיפה כשדויד למד בטכניון וקרן למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה והפכו לזוג, למרות שחברה משותפת לא המליצה על השידוך.
איך התפתחה הקריירה שלך בפסיכולוגיה?
"התחתנו מיד לאחר סיום התואר ונסענו יחד לאילינוי בארה"ב, שם עשיתי דוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית שעסק באופן בו משפיע הקשר הראשוני של ילדים עם הוריהם (attachment) על קשרים אחרים בחייהם הבוגרים. כשחזרנו לארץ המשכתי בעבודת מחקר עם פרופסור אריאל כנפו באוניברסיטה העברית ושם עשיתי את הפוסט-דוקטורט שלי במשך שנתיים.
בהדרגה הבנתי שהתחום המחקרי בלבד פחות מתאים לי ושאני בעצם רוצה להתנסות בעבודה פרקטית בשטח והתחלתי את תקופת ההתמחות בפסיכולוגיה. עבדתי מספר שנים בשירות הפסיכולוגי החינוכי ברעננה ובחדרה וכיום אני עובדת במכון להתפתחות הילד של קופ"ח כללית בנתניה".
מה זה בעצם פסיכולוגיה התפתחותית?
"פסיכולוגיה התפתחותית כוללת אבחון וטיפול בילדים שיש להם מגוון עיכובים התפתחותיים וקשיים רגשיים עם דגש על הגיל הרך. העבודה יכולה להיות עם הילד עצמו אבל רובה נעשה בשיתוף עם ההורים וסביבת הילד (גננות ומטפלים אחרים של הילד). המכון להתפתחות הילד מציע מגוון טיפולים לילדים בגיל הרך, כשהמטרה היא לאבחן, לאתר ולטפל בילדים בסיכון וילדים עם צרכים מיוחדים בשלב מוקדם מאוד ולתת להם את הטיפולים המתאימים, כדי להשפיע מגיל מוקדם על התפתחות מיטבית של הילד. ככל שההתערבות תיעשה בגיל צעיר יותר, כך הילד יוכל להגיע רחוק יותר בזכות העזרה וההתאמות שיקבל.
רוב העבודה הטיפולית שלנו היא עבודה דיאדית בקשר בין ההורה לילד, או עם ההורה ללא הילד במסגרת טיפול בהורות (מה שנהוג לקרוא "הדרכה הורית"). אנחנו עובדים עם ההורים כדי לעזור לילד.
במכון יש צוות רב-מקצועי המורכב מרופאות התפתחותיות נוירולוגיות, פסיכולוגיות התפתחותיות, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטיות ועובדות סוציאליות (אצלנו כולן נשים!). הרב-מקצועיות עושה את העבודה מאוד מגוונת ופורייה ויש שיתוף פעולה נרחב כשכל אחת תורמת מהתחום שלה, הן בטיפולים והן באבחונים שאנחנו עושות".
מי הילדים המטופלים במכון להתפתחות הילד?
"תחום הפסיכולוגיה התפתחותית רחב מאוד וההכשרה היא לעבודה עם מגוון קשיים רגשיים והתפתחותיים של ילדים. בפועל, נוגעות חלק גדול מהפניות למכונים להתפתחות הילד כיום לאבחון וטיפול בילדים עם אוטיזם. הילדים שמגיעים אלי לאבחון הם אלו שיש שאלה אם הם נמצאים על הרצף האוטיסטי או שמדובר בקשיים אחרים, כמו עיכוב התפתחותי, הפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות (כמו הפרעת קשב וריכוז), קשיים רגשיים/נפשיים ועוד.
לרוב הם עוברים סינון ראשוני ע"י רופאות התפתחותיות ובהמשך מגיעים לאבחון פסיכולוגי, הכולל גם הערכה קוגניטיבית. השכיחות של אוטיזם כיום גבוהה בהרבה מבעבר מכמה סיבות: יש כיום יותר מודעות לנושא ואנחנו מבינים שיש רצף. ההגדרות של אוטיזם השתנו והתרחבו בשנים האחרונות, כך שאנחנו כבר לא מדברים רק על הילדים בקצה הרצף האוטיסטי ויש מגוון רחב של ילדים, חלקם תפקודיים מאוד אבל עדיין חווים קשיים, בעיקר חברתיים-רגשיים. יש גם השפעות סביבתיות על העלייה בשכיחות התופעה".
איך מפנים ילדים למכון?
"כיום יש גם יותר מודעות להשפעה של פגות כגורם סיכון לקשיים התפתחותיים וילדים רבים מגיעים למעקב מניעתי או בהפנייה מטיפות חלב. הורים גם פונים בעצמם כשהם מתחילים לזהות עיכוב התפתחותי אצל הילד או שצוותים חינוכיים מפנים אלינו.
יש טיפולים ממוקדים וקצרים יחסית, עם ילדים שהקושי העיקרי שלהם ממוקד בתחום מסוים, כמו תחום השפה או המוטוריקה והם יכולים להביא לשיפור משמעותי אצל הילד תוך זמן קצר, אך יש גם ילדים שנמצאים אצלנו שנים במעקב במכון, מגיל לידה ועד גיל שש ולפעמים עד גיל תשע. יש לנו ישיבות צוות קבועות בהן אנו מחליפות ידע על הילדים שבטיפול ומתייעצות, לעיתים "מחשבות מסלול מחדש" בהתאם למידע ולעדכונים שמשתפות נשות הצוות".
מה את אוהבת בעבודה שלך?
"אני אוהבת מאוד את העבודה שלי. למרות העומס והרגעים הקשים מאוד בהם אני צריכה לבשר להורים את תוצאות האבחון של הילד שלהם, אני אוהבת את השילוב של עבודה אבחונית וטיפולית.
אנחנו פוגשות משפחות וילדים מכל מגוון האוכלוסייה וסוגי הקשיים והעבודה מעניינת מאוד, מגוונת ומאתגרת. אני אוהבת גם את העבודה בצוות רב-מקצועי כי כל הזמן לומדים האחת מהשנייה. זה מקצוע המאפשר למידה מתמדת. גם כשנדמה לי שראיתי הכל, יכול להגיע ילד המשנה לי את כל תפיסת העולם וצריך להמשיך ולהעמיק. זה חלק ממה שעושה את העבודה מעניינת".
איך השפיעה הקורונה על ילדים עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם?
"בהיבט הפרקטי, הקורונה קטעה תהליכים רבים שילדים עוברים אצלנו וזהו נזק בפני עצמו. למרות שאנחנו מוגדרים כשירות חיוני והמשכנו לעבוד לאורך כל הדרך, הפריעו הבידודים וקשיים אחרים לרצף העבודה. המכון שלנו לא עבר לעבודה מרחוק ואת כל העבודה אנחנו עושים פרונטלית.
אין ספק שהשנה הזו זימנה תקופות מאתגרות וארוכות עבור הורים וילדים עם צרכים מיוחדים, הנמצאים שעות רבות יחד בבית. אבל ראיתי גם ילדים שדווקא פרחו והורים שדיווחו שהם מרגישים הרבה יותר מחוברים לילד ועוד דברים טובים. כמובן שאנחנו רואים גם ובעיקר את הצד האחר – הילדים המטופלים אצלנו מאתגרים את ההורים, גם את ההורים הכי טובים ומכילים.
קשה מאוד להיות ההורה הרגיש והסבלני לאורך זמן, זה שיודע כל הזמן מה לעשות עם הילדים לאורך תקופה ארוכה בבית. אלו לא מצבים שהורים וילדים רגילים אליהם וחשוב מאוד לקבל את התמיכה והליווי של אנשי המקצוע, כדי להיות מסוגלים להחזיק מעמד בתקופה הזו. נכון שחלק ניכר מהילדים המטופלים במכון המשיכו ללמוד ולקבל טיפולים בחינוך המיוחד גם בתקופות הסגר וטוב שכך, אבל לא כל הילדים שלנו נמצאים בחינוך המיוחד".
מה תהיה ההתפתחות המקצועית הבאה שלך?
"בתקופה הנוכחית אני ממוקדת מאוד במבחן סיום ההתמחות שלי, אפילו ירדתי בהיקף המשרה שלי כדי שאוכל ללמוד ולהשקיע. אחרי המבחן אני רוצה לחשוב מה הלאה, אולי שילוב העבודה המחקרית בחיי הקודמים יחד עם הפן הטיפולי.
פה ושם אני שואלת את עצמי – מה הייתי צריכה את כל השנים של ההתמחות? אבל אני יודעת שאני קמה בבוקר לעבודה עם התרגשות ומרגישה כמה העבודה מעסיקה אותי וכמה אני לוקחת איתי הביתה במחשבות על הילדים שאני רואה ביום יום. ארצה להתפנות גם לחשיבה על שילוב בין עבודה במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, כי קשה מאוד להתבסס לאורך זמן על השכר הנמוך המוצע במגזר הציבורי.
אני מתגעגעת לפעמים גם לעבודה בשירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) השונה מאוד מעבודתי במכון. בשפ"ח נפגשים עם ילדים עם התפתחות נורמטיבית ובמקרים רבים המענה למשפחות הוא מהיר ונקודתי. הייתה תקופה שעבדתי חצי משרה בשפ"ח וחצי משרה במכון וזה היה שילוב מעולה.
מאז ומתמיד אהבתי לצפות בהורים וילדים מהצד, כי זה תמיד מרגש אותי מאוד. היום, כשאני רואה אינטראקציות בריאות בין הורים לילדים וילדים עם התפתחות תקינה, זה לפעמים מפתיע אותי ואני צריכה להזכיר לעצמי שזה הכלל ולא היוצא מן הכלל.
רוב הדברים בחיים הם לא שחור או לבן, אבל בעבודה שלי אני צריכה לחתוך ולבשר להורים אם המצב הוא כזה או אחרת. אני כמובן גם מסבירה שאפשר לעשות ולשפר הרבה ולהשאיר מקום לתקווה, שעם עבודה נכונה הילד שלהם יוכל להתקדם ולהתפתח".
מה את עושה חוץ מעבודה?
"אנחנו משפחה שאוהבת מאוד להיות בבית, אז אנחנו מבלים הרבה בבית ברוגע, עושים הליכות ברחבי הקיבוץ ואפילו קצת נהנינו מהסגרים שאפשרו להוריד הילוך. לקראת מבחן סיום ההתמחות. אני קוראת המון וחוזרת אחורה לשלבים מוקדמים יותר בלימודים ולוקחת השתלמויות בזום כדי להעשיר את הידע. חוץ מזה, עושה ספורט ורצה בקבוצת ריצה קטנה עם יעל מנדל וגליה אסטליין ונהנית מזה מאוד, אבל התחביב העיקרי שלי – לגדל את הבנות שלי".
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות




