השקיית חורף 2021. צילום: יניב אברהמי

תכירו את קרן רוט, מנהלת הכספים או "שרת האוצר" של גבעת חיים איחוד. בראיון ראשון לעלון היא מספרת על ההפתעה שמצאה בקיבוץ, על התוכנית לסדר לכולם את הפנסיה ועל החזון העסקי לעתידו של הקיבוץ

אנחנו קובעים לכמעט אחה"צ של יום חמישי, אחרי שהבטחתי לה שלא אגזול ממנה יותר מ-40 דקות, כדי שלא תיקלע לפקקים בדרך הביתה. קורונה קורונה, אבל שלושת הצאצאים הצעירים שלי מאיימים להפוך כל שיחת זום לקרקס בחלוף כמה דקות, לכן אנו נפגשים על מרפסת הפאב של נטע, באוויר הפתוח ובשמש המאירה.

"אני מגן שמואל", היא פותחת. "רואת חשבון בהכשרתי וכעת בלימודי תואר שני במשהו לא קשור – לימודי מזרח תיכון". יופי, מצאנו על מה לדבר: התואר הראשון שלי לפני 30 שנים, גם הוא במזרחנות ואנו קובעים מיד שזה פחות או יותר התואר הכי מעניין שיש.

"עבדתי 12 שנים בקיבוץ געש כמנהלת כספים ואחר כך עבדתי בחברה המייצרת אריזות מזון לצה"ל ולחברות תעופה. להבדיל מקיבוץ בו נוגעים בתחומים רבים במהלך העבודה, זו הייתה עבודה נישתית שלא אהבתי, המשכתי לחפש ונכנסתי לתהליך ארוך אשר בסיומו הגעתי לגח"א. אני כאן מאז חודש יוני 2020".

כשהגיעה – חיכתה לה הפתעה: "הופתעתי מאוד מזה שהכל כאן מסודר. אני רגילה להגיע למקומות חדשים, להפוך בהם את הכל ואז לסדר מחדש. אבל כאן זה לא היה כך, כי לא היה צורך". יש עוד משהו שהיה לה חדש. "יש כאן אמון, תחושה חזקה של אמון, לא חושדים באף אחד בקהילה והשילוב של הסדר והאמון, הוא משהו יוצא דופן".

אני שואל על היומיום והיא מספרת על מה שמעסיק אותה לאחרונה. "בחודשים האחרונים אני מתמקדת בנושא הפנסיה של החברים. צריך לדעת איפה עומד כל חבר, משום שרשם האגודות השיתופיות מחייב את הקיבוץ לדאוג שתהיה פנסיה מינימלית לכל אחת ואחד. לכן, כדי לראות שכולם צוברים את מה שצריך, ביקשנו הרשאה ספציפית מכל החברים (וזו הזדמנות להזכיר למי שטרם חתם) כדי שנראה מה המצב ואיפה זה מעמיד את הקיבוץ שצריך להשלים למי שאין מספיק".

היא גם עוסקת בדברים יומיומיים יותר כמו הדוחות החודשיים של הענפים הקהילתיים ומעקב אחרי היעדים. "אם יש חריגה מתקציב או היעד, צריך להיות עם היד על הדופק", היא מסבירה.

אחר כך היא מספרת על סוגייה עקרונית נוספת אותה היא מנסה לקדם. "אני מנסה לקדם כאן נוהל לטיפול בחייבים. זה מתקדם לאט מדי", היא מספרת. "יש מצב בו חברים אינם עומדים בהתחייבויות הכספיות שלהם לקיבוץ והנוהל אומר בכללי שצוות ייעודי ייפגש עם החייבים, יבין את המצב ויבנה יחד איתם את הדרך המהירה ביותר לצאת ממצב החוב". זה הוא הרקע לבקשה שפורסמה בנוגע לחתימת החברים על הרשאה לחיוב חשבון –אז אם טרם חתמתם, אתם מתבקשים לעשות כך.

צילום: יוסי רום

ואם אין לחבר זה או אחר יכולת לפרוע את חובותיו, גם לאחר הסדר חוב? אני שואל. "עובדים כאן על שיוך", היא מזכירה. "כך שמי שלא יפרע את חובותיו, יורשיו יחוייבו לעשות כך מהנכסים שישאיר אחריו. ההנהלה אמורה לאשר את הנוהל ולאחר מכן הוא יובא לעדכון המועצה".

"תגידי", אני עובר לגישה הישירה. "לקיבוץ יש כסף בכלל?"

"כן", היא מפגיזה חזרה. "לגח"א יש כסף, המערכת פה מסודרת ומאורגנת ותקשיב – זה קיבוץ בלי חובות ! זה דבר מרשים מאין כמותו, אני לא חושבת שיש קיבוצים רבים במצב הזה, מה שמאפשר בעתיד חופש פעולה מבחינה פיננסית".

אהה, העתיד. אני נזכר בראיון שערכתי בגליון האחרון עם ברוך גשן שקבע כי יש צורך לפתח בדחיפות אזור תעסוקה מרכזי בקיבוץ – בעלות שהעריך ברבע מיליארד שקלים.

"אנחנו בהחלט מכוונים לפיתוח אזור תעסוקה", מאשרת קרן. "אני לא יודעת אם הסכום יגיע למספרים הללו, אבל זה בטח לא רחוק. לצורך כך צריך שמי שיחליף את ערד סלוצקי שעשה עבודה מצויינת, יהיה אדם עם מעוף ועם יכולות. יש בקיבוצים בכלל וגם כאן, בעייה שלא אוהבים שותפים מבחוץ, אבל את הפרוייקט הזה נהיה חייבים לעשות עם שותף. אני תמיד חושבת שעדיף לקבל 50 אחוזים ממיליון, מאשר 100 אחוזים מאפס".

היא מביאה דוגמה מהבית. "גם את האזור המסחרי של גן שמואל, ביצעו עם שותף חיצוני משום שהקיבוץ לבדו לא מסוגל היה להרים פרוייקט כזה. חשוב מאוד לשים את האגו בצד ולבחור בצורה עניינית שותף שיביא ערך מוסף".

טוב, עד שזה יקרום עור וגידים (אם בכלל) אני מתעניין בענפים הקיימים. "הרפת עובדת יפה מאוד, הקיבוץ משקיע בה והתוצאות טובות. גם הגד"ש בסדר גמור וכך גם ענפים קטנים יותר. בכלל הקהילה מתנהלת היטב מבחינה פיננסית, מנהלת הקהילה שומרת יפה על המסגרת והסך הכל השוטף מתגלגל ונראה חיובי, בעיקר בשל הנושא אותו אני רוצה להדגיש שוב – אין לקיבוץ חובות משמעותיים. ברור שאם ניכנס למהלך עסקי גדול נהיה בחוב, אבל זה חלק מהעניין, כי לוקחים הלוואות. אז אני אופטימית".

טוב, אחרי סיום כזה ובאווירה אופטימית כזו, מה גם שחלפו 40 הדקות שלנו, לא נותר לי אלא להודות לקרן ולשחרר אותה לדרכה, לנסות ולהקדים את הפקקים.