קיבלתי מתנה נוספת ליום ההולדת, את תפוז הזהב ממוטי.

נכון גם אני התרגשתי ורק רציתי להודות ולחבק (בח' גרונית) חיבוק על קצות האצבעות, אותך מוטי.

וחשבתי – למי אעביר את זה הלאה? ועלו כל כך הרבה מועמדים ואז נפל לי האסימון (לקוראים שעדיין יודעים מה זה).

ממסד וקיבוץ, הנהלה וצוות, בעלי תפקידים וחברי קהילה אינם רק מונחים, מושגים או הגדרה במילון – אלה אנשים ונשמות, אנשים טובים שרוצים שיהיה כאן טוב.

אנשים שאני שמחה לפגוש בשבילים עם חיוך חם ועיניים נוצצות, אנשים שמוכנים לתת ולעשות ולתרום לשיפור חיינו פה.

בוקר אחד, בסגר הראשון, כשעדיין לא הבנו דבר וחצי דבר על העידן אליו נכנסנו, קיבלתי טלפון מראובן זיו.

"ממי", הוא אמר, "שמעתי שאת…רק רציתי להגיד שכל דבר שאת צריכה, אני לרשותך: להעביר, לקחת, להסיע".

וכך, עם החיוך החם שלו, עצר בכל פעם לידי ושב להזכיר שלא אשכח שאני יכולה להיעזר בו.

ראובן, שכמעט בכל יום מבקר בפרלמנט של דוד, ראובן, שעד לפני כמה חודשים עוד עשה משלוחים מהגחלבה, ראובן שיעצור לחייך ולהגיד שלום ל"הנה עוד תימניה".

ראובן, את תפוז הזהב מעבירה אליך באהבה גדולה.

על החיוך, על הרצון הטוב, על הכוונה, על העשייה.

אתה ההוכחה להתעלות הרוח על החומר.

לשנה טובה ובריאה.