גילוי נאות –טלי תירוש היא אמו של כותב שורות אלה ולא היה קל לשכנע אותה להתראיין. היא אישה צנועה שקצת נחרדה מהמחשבה על כתבה, אבל לחצתי כי בכל זאת, קריירה של  28 שנים כמזכירה הרפואית של הקיבוץ לא הולכת ברגל וראוי שתסוכם כאן בדפי הפלטפורמה המקומית

יום לפני שיחתנו היא נאלצה להיכנס לבידוד בשל חשש להידבקות בקורונה של יורם בעלה, חשש שהוסר לאחר שקיבל תשובה שלילית לבדיקה – והרי לכם ראיון משפחתי מקרוב-רחוק: אני במרפסת והיא במטבח. למי שלא יודע או מכיר – טלי הגיעה מקיבוץ שמיר, אחרי שפגשה את יורם ויינר ויחד החליטו לגור ולהקים משפחה בגבעת חיים איחוד. רבים מתושבי הקיבוץ נעזרו בשירותיה וראוי שנוקיר לה תודה על כך.

אמא, ספרי על תחילת דרכך פה

"הגעתי בשנת 1975 אחרי שסיימתי לימודי חינוך לגננות בסמינר הקיבוצים. אחרי החתונה עברתי לגבעת חיים ומיד התחלתי לעבוד בגן דקל. ענת שביט הייתה מטפלת, תמר שפע הייתה הגננת עד שיצאה לחופשת לידה ואז החלפתי אותה בתפקיד. עבדתי 10 שנים כגננת, עד שילדתי אותך ועברתי לעבוד כמטפלת במרכזונים (כיתות א'-ב'). בסך הכול עסקתי בחינוך בקיבוץ כ-17 שנים".

איך ומתי התחלת את תפקידך כמזכירה רפואית?  

"ב-1992 החלטתי שאני רוצה להשאיר את תחום החינוך כפרק חיובי בחיי, לפני שאגיע לחוסר חשק ומוטיבציה. חשבתי על כיוון חדש ואחת האפשרויות הייתה מזכירה רפואית. מירהל'ה זיו שהייתה רכזת הבריאות, שאלה אם אני מוכנה ללמוד את התחום ולהחליף את הלין לנדאו שסיימה את תפקידה כמזכירה הרפואית של הקיבוץ. למדתי במשך שנה בביה"ח בילינסון קצת על רפואה, תרופות, והתנהלות פקידותית אדמיניסטרטיבית בתחום הרפואי ומאז ועד לפני כחודשיים, עבדתי בתפקיד זה".  

מה כולל התפקיד?  

"זה תלוי מאוד איך אתה בונה אותו. זה אומר לדאוג לאנשים לתורים בקופ"ח ובתי-חולים, לטפסי 17  (בקשת התחייבות לתשלום) הסעות, קשר עם נהג הבריאות וכמובן לקבל את החברים במרפאה הקיבוצית, לקבוע תור לרופא המשפחה ולוודא שיש להם ליווי לתורים חיצוניים אצל רופאים מקצועיים.

בתוך המרפאה היה לי קשר ישיר עם הרופא, האחיות ורכזת הבריאות, שברוב השנים שעבדתי זו הייתה עירית ארבל. מלבד אלו יצרתי  קשרים אישיים עם המטופלים ובני משפחותיהם והם בעצם נתנו לי את הסיפוק בעבודה הזו.

רבים היו באים אלי למשרד ואני בעיקר הקשבתי ודאגתי לצרכיהם. הקשר הזה, שנוצר בימי חולי ומצוקה בריאותית, הוא חזק אבל גם כואב מאוד לפעמים. זה היה אחד הפחדים שלי כשנכנסתי לתפקיד – האם אוכל לעמוד בכאב, שלא תמיד מסתיים בסוף טוב? לעתים, דווקא מהמקום הזה, למדתי שיש אופטימיות רבה והבראה.

אחד הדברים שאהבתי, היה הקשר עם אמהות ותינוקות שהגיעו למעקב בטיפת חלב לאחר הלידה ותמיד ריגשו אותי והעניקו לי שמחה גדולה. כך הכרתי את האמהות החדשות שהגיעו לקיבוץ בעקבות בניית שכונות ההרחבה וזה אחד הדברים הכייפים שהיו לי בשגרת העבודה".

אני מזכיר לה, שבתור ילד אני זוכר אותה משוחחת עם אנשים זמן רב בטלפון ובשבילי הקיבוץ הרבה אחרי שעות פעילות המרפאה.

"אתה צודק. היו המון טלפונים הביתה, המון התייעצויות בבית ונסיונות לעזור בשעות אחה"צ והערב המאוחרות. ראיתי במקום הזה תפקיד, ולא רק עבודה שנגמרת בסיומו של יום".

ספרי על המרפאה הישנה לעומת החדשה במתחם "לב הפרדס"

"המעבר למרפאה האזורית היה על הפרק זמן רב. בעמק הירדן ובדרום כבר פעלו מרפאות אזוריות וידענו שגם בעמק חפר תקום אחת. לא הבנו בדיוק מה משמעות המהלך, אחרי שקופ"ח כללית הגיעה למסקנה שאין הצדקה להפעיל מרפאות קטנות. לנו, בצוות, היה קשה מאוד לשמוע את זה, כי אהבנו את האינטימיות ואת הקשר האישי שיצרנו עם כל מטופל ומטופלת.

המהלך קרם עור וגידים וקיווינו שהמרפאה תקום בגח"א, שזה ממש לא מובן מאליו כי היו מחלוקות רבות סביב המיקום. הנגישות של אנשי גח"א היא קריטית ומדובר ביתרון עצום על פני כל היישובים האחרים המשתייכים למרפאה הזו, כי אפילו חברי המאוחד צריכים לחצות כביש, ואנחנו לא. אחרים צריכים הסעות ותיאומי זמנים, אפילו בשביל לקחת תרופה אחת מבית המרקחת, כך שאני חושבת שתוצאות המאבק הזה הן ללא ספק לטובתנו.

לא אשקר – התגעגעתי לא פעם למרפאה הישנה שלנו, עם הצוות הקטן והנעים והקשר החברי שהיה עם הרופאים שהתחלפו במהלך השנים אבל עם הזמן למדנו להכיר את היתרונות במרפאה האזורית הגדולה: מספר רופאי משפחה, כך שניתן לבחור מביניהם, מגוון אחיות, בית מרקחת נגיש ואפשר ללכת ברגל או להגיע באופניים או בקלנועית. נגישות היא שם המשחק פה – רופא, אחות ותרופות". 

מה בכל זאת נתן לך סיפוק במרפאה האזורית?

"רבים מהקיבוץ המשיכו לפנות אלי וזה תמיד חימם לי את הלב. המשכתי לעזור לחברי גח"א וכמובן גם לרבים אחרים מבאי המרפאה וגם איתם לא פעם נוצרו קשרים חבריים. כמובן שהיו גם קשיים שנבעו מכך שהמערכת לא הייתה ערוכה למספר הפונים הגדול למרפאה (מחסור ברופאים ואחיות) ולא פעם ספגנו את חוסר שביעות הרצון של המטופלים מהמצב הזה, כי אנחנו בפרונט של התהליך".

מה התוכניות לפנסיה?  

"אני כבר מיישמת את חלקן – הולכת לחוגים שמעניינים אותי, שומעת הרצאות והולכת לראות סרטים (לא בימי הקורונה כמובן). חוץ מזה עוזרת הרבה לילדים ולכלות שלי בטיפול בנכדים ומתרגשת לקראת הרחבת המשפחה שבאה עלינו לטובה 🙂

סך הכול יותר שקט לי, הבקרים רגועים הרבה יותר וגם יש לי יותר זמן למטלות הבית. לא תכננתי לסיים את התפקיד עכשיו אבל זה קרה בגלל הקורונה ואני בהחלט מקבלת את זה וממנפת את זה לעיסוקים הפרטיים שלי. טוב לי בבית, אז הכול טוב. אני רוצה להודות לצוות הרופאים, האחיות והמזכירות איתם עבדתי לאורך השנים. תודה למירהל'ה על ששידכה לי את התפקיד המאתגר והמספק הזה וליוותה אותי בתחילת דרכי וכמובן תודה גדולה לעירית ארבל, שאיתה עבדתי לאורך השנים וידענו להיעזר האחת בשנייה. אני מאחלת הרבה בריאות לכולם.

מערכת העלון מברכת את עדי ועמית, טלי ויורם וכל משפחת תירוש לרגל הולדת עדן