התרגשות גדולה ומבוכה אחזו בי בעת קריאת המילים שכתבה ענבל. תודה לך ענבל, הייתי שמחה לו ניתנה לי ההזדמנות גם לשתף את הקיבוץ בדרכך החינוכית שפרצה דרך בתחום התקשוב עבור תלמידים עם לקויות למידה והפכה למעשה לשיטת הלימוד המקובלת אצל רוב המורים בתחום זה ואת הפכת לשם דבר בתחום (רעיון לכתבה בעלון?).

"שפרירים" בשבילי הוא בית, בית בו גדלתי מאז היותי ילדה קטנה שבאה לבקר את אמה בכיתות המקדמות ועד היום, בתפקידים אותם אני מבצעת. לאורך שנותיי בבית-הספר פגשתי חברי קיבוץ רבים שהיוו עבורי מורי דרך ומכל אחד מהם למדתי וצמחתי להיות מי שאני.

צילום: דוד שחר

כאנשי חינוך אנו מנסים למצוא את הדרך לליבו של כל תלמיד, להוות עבורו מבוגר משמעותי שמעניק לו בטחון, רואה את החוזקות, מאפשר לו לחלום וגם להאמין שהוא יכול להגשים את החלום.

ברחבי הקיבוץ מסתובב לו מוטי זעירא, אחד המורים שלפני יותר מ-30 שנים, בהיותי נערה בכיתה ט', פגשתי בו לראשונה כשהגיע לחנך אותנו וללמד אותנו את "מאחורי הגדר" של ביאליק. עד היום חקוקה דמותה של שקוריפינשטשיכא עמוק בזכרוני מאותם שיעורי ספרות בכיתה ט' במשג"ב.

מוטי המשיך איתנו גם לתיכון "חוף כרמל" והמשיך ללמד אותי ספרות. שנים רבות חלפו מאז שסיימתי י"ב אך מוטי המשיך ללוות אותי כדמות משמעותית אליה תמיד ניתן לפנות וגם ליווה אותי בנקודות משמעותיות בחיי כמו החתונה עם רענן, בר-מצווה ליהל ועוד.

אך מעבר להיותו מורה לחיים, מוטי הוא גם דמות מעורבת בחיי הקהילה. בהיותי רכזת תרבות נוכחתי להכיר את הזמן הרב שמוטי נותן, שכל כולו נועד למען העשרת חיי התרבות המקומיים.

בין ראש השנה לסוכות, מוטי נמצא יותר במועדון ובאירועי תרבות אותם הוא מוביל מאשר בביתו והכל באהבה, בנועם הליכות ועם המון השקעה. בתקופתי כרכזת תרבות, חידשנו את  קבלות השבת ומאז ועד היום מתמיד מוטי ללא הפסקה, פעם בשבוע באופן קבוע, אפילו בתקופת הקורונה. ולבסוף – הערבים עליהם נכתב רבות והכל בהתנדבות ועם המון רגישות ואהבה לקהילה.

מוטי, מעניקה לך באהבה את תפוז הזהב על שעות רבות שאתה מעניק מעצמך למען הקהילה שלנו, הן בוועדות השונות בהן אתה יושב והן בערבי התרבות אותם אתה מוביל. רוצה להודות לך מעומק הלב על העשייה והתרומה שלך לקהילת גבעת חיים כולה. זכינו.