במלאת שנה לשבתה על כסא מנהלת הקהילה בגבעת חיים איחוד, פגשנו את שרון אולמן לשיחה על ההיבטים השונים של תפקידה, על התחושות ועל הזווית שלה בסוגיות הבוערות שעל הפרק
צילום: אלדד ורדי
כשאנחנו נכנסים למשרדה של שרון בעידן הפוסט-קורונה או שמא עידן טרום הגל השני, אנו מביאים איתנו את המסיכות, אבל הן בכיס או ביד. גם המסיכה של שרון מוטלת מיותמת על השולחן וזה טוב, כי עדיף בלי מסיכות.
ובדיוק ככה, לשאלה הראשונה היא לא בדיוק ציפתה. שאלנו אותה על הבדידות בתפקיד.
לוקח לה כמה שניות להתחיל לדבר.
"אני חושבת שזה קשור בתפיסה של התפקיד", היא אומרת. "ברור לי שהפוזיציה בה בחרתי, זו הנושאת עימה אחריות וסמכות, היא לא תמיד נוחה. לא כולם יאהבו, יסכימו ויפרגנו על תהליכים והחלטות שאני מובילה ומבצעת". אנחנו מתעקשים על השאלה. "אני לא מרגישה בדידות יוצאת דופן, אבל אולי זה בגלל שאני רגילה. אני באה ממקום רווי קונפליקטים ואינטרסים מנוגדים ולכן מכירה את המצב הזה כחלק מהתפקיד".
כן, למי שלא יודע, שרון נמצאת בסביבת עבודה וניהול קהילה כבר תשע שנים, כשאת הקדנציה הקודמת שלה עשתה בנען, הקיבוץ בו היא מתגוררת.
צילום: אלדד ורדי
"ממש גן עדן"
אבל בשנה האחרונה, גח"א בראש מעייניה. "אני תמיד מחפשת שייכות, אני מכניסה את עצמי למקום ומתייחסת אליו באותו הכבוד והחשיבות כמו המקום בו אני גרה. אני מתחברת לתחושות ומנסה להבין ולגלות אמפטיה לתחושות שמרגיש חבר קיבוץ פה בכל התחומים. אני מחוייבת מאוד לכל מה שקורה פה".
אהה, אפרופו "מה שקורה פה", זו בדיוק השאלה הבאה שלנו.
"לפני שהגעתי לכאן, קיבלתי משוב מעולה על גח"א. כל מי שדיברתי איתו אמר שזה קיבוץ מסודר עם תהליכים כמו שצריך, אנשים אינטליגנטיים, ממש גן עדן", היא נזכרת. "לא ציפיתי לפגוש כאן מצב מורכב מאוד כפי שיש כיום".
אבל היא לא נבהלת. "אני קוראת למצב כאן "צרות של מקום שטוב בו" כי נולדים תינוקות, אנשים רוצים לבנות פה את ביתם, יש כאן תרבות וחינוך בריאות ורווחה מעולים אז כנראה שבכל זאת יש פה משהו", היא מדגישה. "יש כאן לעיתים חוסר פרופורציה בין אירועים וההד שהם מקבלים, כך שעלול להיווצר רושם שהמצב לא טוב, אך אני איני רואה זאת כך. לא נגיע לאידיליה ולא תמיד נסכים כולנו על הכל ואני אומרת זאת כמי שקשובה לציבור לא רק בישיבות אלא גם בפייסבוק, אבל צריכים להוריד את רמת השיפוטיות ולהתחיל לדבר על "מה כן" במקום "מה לא". ברור שלכל החלטה שמתקבלת באופן דמוקרטי, יש גם צד שלא מסכים, אבל ככה זה כשמחליטים ברוב קולות. אני מאמינה שרוב גדול מרוצים, כולל אלו שמשמיעים ביקורת חריפה מדי פעם".
צילום: ימימה גושן
צעיר זה טוב?
הראיון איתה נערך שעתיים לפני המפגש הראשון של תהליך ההסכמות. "אחרי הערב יתחיל משהו טוב יותר", היא מקווה. "הקשיים והתסכולים יצופו וזו תמיד תשתית טובה לשיח מפרה. יש לי נסיון מתהליך דומה מנען ושם הגיעו לתוצאות נהדרות ומשמעותיות בזכות תהליך שכזה. אתאכזב מאוד אם לא יהיו תוצרים אמיתיים לתהליך בגח"א". ומה דעתה בסוגייה שעלתה לאחרונה לכותרות – שאלת מעבר הסמכויות והניהול בין הדורות בקיבוץ?
"אני מזהה רצון של חלק מבני הדור הצעיר יותר לקחת חלק בניהול ובתפקידי מפתח כאן", היא אומרת. "אבל חייבים לציין שקולו של חלק גדול מבני הדור הזה לא נשמע, אני מניחה שזה בגלל שהם עסוקים בחייהם ופחות מעורבים בתהליכים כאן. חוץ מזה, נוצרה פה מציאות בשנים האחרונות, שמי שנבחר לתפקידים, עומד לא פעם מול מתקפות. לצערי, זה בא יחד" ולא, היא לא חושבת שזה שאתה צעיר, עושה אותך מתאים אוטומטית. "הרצון שהדור הבא יתפוס מנהיגות הוא נכון וטוב, אבל חייבת להיות התאמה לתפקיד. מצופה שאנשים יביאו כישורים מתאימים לתפקידים הנוגעים לניהול חיי מאות אנשים כאן ועוסקים בסוגיות רחבות וכבדות משקל. חשוב להבין שזה לא תפקיד אלא מקצוע של ממש ולא לכל אחד יש את המיומנויות, ההכשרה והיכולות למלא תפקידים שכאלו במאה ה-21. זה לא נאמר מתוך רצון למנוע ממישהו, אלא כי יש קושי עצום למלא את התפקיד בהצלחה, גם לאנשים שמנוסים בו".
צילום: יובל נקר
עושים שכונה?
והופ לנושא בוער אחר – בניית שכונה ג'.
"ברור לכל מי שרואה את האינטרס הרחב וארוך הטווח של גבעת חיים, שהאופק לצמיחה אמיתית זו בנייה חדשה", קובעת שרון. "אני מודעת מאוד לעובדה שמדובר בהחלטות כבדות מבחינה כלכלית, אך באותה נשימה אומרת שהן פתירות בתוך מערכת הקיבוץ וכבר דובר על אותם פתרונות. צריך, אולי, לבחון מודל חדש של מנגנון סיוע ואיזון וזה בהחלט בתחום היכולת שלנו".
היא אומרת שההנהלה משתדלת להביא פתרונות שיהיו טובים לפלח נרחב ביותר של חברי הקיבוץ.
"לגיטימי לבנות על הגג של ההורים וגם לא הייתה התנגדות של ההנהלה לכך, אבל אני לא חושבת שזו צריכה להיות השיטה שעליה מושתתת הצמיחה הדמוגרפית של הקיבוץ כשקיים פוטנציאל בינוי וזכויות למימוש. אני חושבת שניתן לעשות את זה, כשתהיה הפנמה שההנהלה מנסה לעשות את הטוב והאפשרי ביותר עבור כולם". ברור גם שדחיית המתווים שהוצעו, מותירה את כלל הציבור עם יישום החלטה 751 שהיא גרועה כמעט לכולם".
את זמינה לחברים? "זה תפקיד שבהגדרתו ובכל היקף קיימת בו בעיה של זמן. אך גם כתפיסה חשוב לי להטמיע שלמנהלי התחומים יש סמכויות ואחריות ושמרבית התשובות תינתנה ע"י המנהלים שעוסקים יום יום בתחום אחד עליו הם מופקדים ובו הם מתמחים". ועוד מילה לקראת בחירת היו"ר – "אני רוצה להדגיש שבמציאות הקיבוץ הנוכחית, זה תפקיד מקצועי לכל דבר ולכן גם הצענו לקבוע קריטריונים (ללא קשר אם מדובר בחבר קיבוץ או חיצוני) וצוות איתור. לא בטוחה שקיימת מוכנות כרגע לשינוי ולכן החזרנו את ההצעה לחשיבה נוספת בהנהלה.
השיחה מעניינת ובלי לשים לב, כבר לקראת סיום. אנחנו מבקשים משרון לשים את האצבע על נקודה חלשה ונקודה חזקה בקיבוץ.
"מה שמפריע זה חוסר הפירגון, כאשר נדרשים ויתורים אחד עבור השני, מה שמקשה על יכולת הקהילה להתקדם בתהליכים. צריך להבין שהתקדמות כרוכה בוויתורים הדדיים, ועל-מנת שיהיה פה טוב. חסרים קולות מגוונים יותר מקרב הקהילה בעת דיונים על קבלת החלטות ויש רוב דומם שהייתי רוצה לשמוע גם את דעתו, מבלי לגרוע גם מדעת המיעוט ומביקורת כשהיא עניינית ובונה", היא אומרת. "מצד שני וחשוב יותר – יש כאן קהילה מדהימה, יש כאן תפקוד מרשים בעת חירום, התנדבות, תרבות, חינוך, רווחה וערבות הדדית, והכל נובע מאנשים עם יכולות ועם רצון לתרום. הילדים שלי כבר אומרים "די לדבר על גח"א כל הזמן, הבנו כבר שהם טובים יותר מאיתנו" כך שזה משהו שמשתקף אצלי".
זהו. השיחה שהחלה בבדידות מסתיימת באופטימיות. נחזור לשרון גם בשנה הבאה, לראות אם יש לאופטימיות הזו על מה להסתמך.
Share this post
