"צח"י גח"א הוקם לפני כשבע שנים, במהלכן פעלנו פעמים בודדות שנסובו סביב עזרה עורפית למשפחות שנפגעו במבצעים. בכל התרחישים עליהם עבדנו כל השנים, לא היה אחד דומה לזה בו אנו נמצאים ולמרות זאת, יש הרבה מיומנויות שאפשרו לנו להמציא את עצמנו בצורה טובה לתוך האירוע הזה.

אם משווים לרעידת אדמה או למתקפת טילים, אז היה קצת יותר זמן להתארגן. הפער הגדול ביותר שהיה בתחילת הדרך היה הידע. מה העקרונות להתמודדות? איך האירוע הזה ישפיע ובמה נצטרך לטפל? סגרנו פערים תוך כיומיים ודאגתי שכל הזמן נצפה ונקדים את החלטות המדינה.

מסיכות קורונה, תפירת בית

הצוות בנוי על בעלי התפקידים בקיבוץ ואליהם מוסיפים מתנדבים שונים לפי האירוע, גם בניהול וגם בפעילויות. ציון ואני מביאים נסיון בניהול מבצעי ופרויקטלי שאיפשר לנו להרים תהליכים מורכבים ביותר תוך ימים ספורים".

מה הם התחומים המאתגרים ביותר בפעילות הצוות?

"בבסיסו, האירוע פשוט לטיפול: התרחקות והיגיינה. ברגע שגזרנו את ההשלכות, הבנו בדיוק מה צריך לעשות. הבעיה היא, שהבנו גם שאנחנו במרוץ נגד זמן לא ידוע וזה אומר שכל משימה צריכה להיות מוכנה מחר, מקסימום מחרתיים. אבל זו בדיוק המהות של צח"י ועל הגישה הזו דווקא עבדנו רבות.

דבר חשוב ומאתגר נוסף בו עסקנו רבות בכל השנים, הוא הקשר עם התושבים. מבחינה זו, הקורונה אינה שונה מרעידת אדמה או מדליפת אמוניה. הציבור צריך עזרה, הוא צריך שקיפות, מידע, בטחון אישי ואפשרות לחזור לשגרה ככל הניתן. זה חלק עצום מהפעילות שלנו, במיוחד באירוע הזה.

משתנה נוסף שהסתבר כמורכב מאוד, הוא נושא "ההדבקות בדיעבד", המצב שבו אתה מבין שאירועים שקרו לפני ימים רבים על-ידי נשא אחד, משפיעים בצורה דרמטית על החלטות ומעשים היום, למשל בידוד אנשים או סגירת כלבולית. תובנה זו הובילה אותנו להיערכויות מורכבות מאוד שלא חשבנו עליהן בתחילת הדרך. הקמנו מערך שלם בתור תת צוות בצח"י ייעודי להתמודדות עם אירוע של הודעה על נדבק (המדינה עוד נאבקת בקושי הזה)".

איך אתה מסכם בינתיים את התנהגות הציבור כאן?

"אני מעדיף לעסוק פחות בציונים. יש איזו תפיסה כאילו הציבור מתאמץ בשביל המדינה או בשביל צח"י. המלחמה הזו היא לגמרי ברמת הפרט הבודד כשאדם אחד מדביק אדם אחר. הכל מתמצה ב: אם אני נשא, אז כמה אנשים אדביק, אפס, אחד או 30 ואם אני לא נשא, האם אוכל להתנהל נכון בלי שנשאים ידביקו אותי. קח את זה ותכפיל בשמונה מיליון. עובדתית, לא ידוע לנו על נדבקים בקיבוץ. זה לא אומר שאין פה אנשים שנדבקו ואינם נשאים כרגע או שכבר החלימו ואינם מדבקים יותר".

כמה מילים לציבור?

"המגיפה מתנהגת בדיוק לפי הגרפים הסינים שהיו חומר הלימוד שלנו בתחילת הפעילות לפני חמישה שבועות. המדינה מאפשרת עכשיו פעילויות בדיוק לפי הספר, כמות ההדבקות גדלה וזה חלק מהתהליך. זו כמות קטנה מדי בכדי להוות "הדבקת עדר" אבל אם לא יזהרו, היא יכולה להיות מספיק גדולה ולצאת לגמרי משליטה. זה מצב קלאסי של נסיון לבקר תהליך עם משתנים לא ידועים, שאת חלקם אתה מגלה באיחור של שבועיים. רענן כתב יפה בעלון האינטרנטי ואני ממליץ מאוד לקרוא אותו.

יש קיבוצים שהלכו הרבה יותר רחוק: סגרו את הקיבוץ, הפסיקו את עבודת החברים בחוץ, סגרו את חדר האוכל ואת המרכולית. אנחנו לא שם, ואני חושב שגם הם יבינו שהגזימו".