יום ה'  12 מרץ 2020. הצאצאים בישרו לנו שאנחנו בקבוצת סיכון  ועל כן לא יבואו לארוחת ערב שבת. הפעם הצליחו למצוא תירוץ מעולה. נראה מה ימציאו בפסח 021  או ראש השנה אחרי המגיפה.

יום ו' – אין בישולים, יצאנו לטייל בין הטיפות  והפריחות. התמונות יצאו יפות. נשמעתי להוראות, לא הסתכנתי בעבודה ונקיונות, העדפתי לבקר את המשפחה המתגוררת  בקבוצת סיכון שכנה וגם סידרתי ארונות. תהייה – למה בגדים ישנים לא מתים מקורונה?

שבת –  בלילה סערה!  מתברר כי הסיכון אמיתי!  – ענף נפל וגרם נזק למכונית (לא שלי).

חדר כושר ובריכה – זו התרופה. בנטפליקס סדרה נפלאהBABIES  חובת צפייה לכל מי שמגדל ילדים וכמובן לסבים שרוצים להבין איפה טעינו. וואי וואי, כמה טעינו! ראיתי ברצף רק שני פרקים, שלוש שעות! המסקנה? הכורסא החדשה נוחה. הביולוגיה שלנו מדהימה וחכמה.

מוצאי שבת 14 מרץ – הטרפת נמשכת. הרודן מכריז  על "צעדים", ניתנת  לגיטימציה למעקבים אחר אזרחים בשלל הסברים לא משכנעים . צ'אושסקו או ארדואן? איראן זה כאן! .

יום א 15 מרץ – מיידית הכל מבוטל ונסגר: שיעורים, כושר, בריכה, לימודים. הלכתי לים. נראה שהשמועות  על משבר הקורונה  לא עברו מערבה לכביש 2. החוף מלא למדי.

אחה"צ מלמדת און ליין. גם האמריקאים מבולבלים. התלמיד ארנולד מניו יורק מציע לי עסקת ברטר טרנס אטלנטית: הוא יישלח לי חמאה ואני אשלח לו נייר טואלט  ביחס של 1:1 – חתמתי  איתו חוזה. רבע בשורה טובה: גנץ קיבל מנדט להקמת ממשלה.

הערב הרודן  בהדממה? מילא לא נורא, יש "חתונה ממבט ראשון". חבל שאני לא הפסיכולוגית של התוכנית  – הייתי נותנת לכלה טיפ מנסיוני:

את רוצה ספייס יקירתי? אז  פשוט אל תתחתני! כמה חבל שאף אחד לא מקשיב לי.

יום שני 16 מרץ – התעוררתי מוקדם. בשמונה קפה על המרפסת הפורחת, מרגישים אביב.

שעה התעמלות בבית! זו ההתחלה, יום ראשון ללא חדר כושר, עדיין משקיעה.

בדרך לים –  רציתי לקחת תרופות מבית המרקחת, במרפאת  "לב הפרדס" תור ארוך של אנשים, פרצופים חמוצים, בהמתנה מחוץ לבניין ובפתח בדיקת חום.

ברחתי מהר לשופרסל ,

פה היו ממש ניסים: 1. מצאתי חנייה, 2. לפני בתור הייתה רק  אישה אחת. היא התווכחה עם הרוקח  כי  "אמרו בטלוויזיה שיש מסכות ואלכוהול ג'ל", אבל אין! הוא היה נחמד ולא שלח אותה לקנות בטלוויזיה.  לא התאפקתי ואמרתי לה שגם אמרו לנו שזו מדינה דמוקרטית והנה יש דיקטטורה. הנס השלישי לא קרה – אין במלאי את התרופה שאני צריכה. אבל יש באילת! טוב שגם שם יש לי משפחה. גיסתי קנתה.

ניסיתי לשוב להתבודדות אבל בחוף בית ינאי  כמו שבת רגילה: החנייה מלאה והחוף הומה. "סגר" ביחד נחמד שכזה.

החוויה המכוננת של היום ציפתה לי אחרי הצהריים בחנות דקאתלון:

יש תור  לא ארוך המתנה לכניסה ותור מקביל למי שמוותר על הכניסה לחנות ויודע מה הוא רוצה לקנות. נער נחמד מביא את המוצר המבוקש תוך חמש דקות. אני מתחילה לחבב את הקורונה הזאת.

אחרי נאום הרודן ו"חתונה ממבט ראשון", התמסרתי לקריאת פרק אקטואלי מאוד בספר "לחשוב מהר לחשוב לאט" – כהנמן  פרק 13 : "זמינות רגש וסיכון". כל כך מדוייק ונכון. ציטוט:

"בני האדם המציאו את המונח "סיכון" על-מנת לעזור לעצמם להבין את הסכנות ולהתמודד איתן. אף על פי שהסכנות אמיתיות, אין דבר כזה "סיכון אמיתי" או "סיכון אובייקטיבי"".

ועם התובנה החשובה הזו הולכת לישון.

תם חלק ראשון.

.