טל רסיס, בנם של גל ודורית, גר בגבעת חיים מאז ומתמיד, נשוי למיכל אב לשלושה ילדים מקסימים – נופר, יוגב ודפנה. במשפחה גם ננגי הכלבה וג'וי וסקאי האוגרות והוא עובד כמרפא בעיסוק והידרותרפיסט.

איך הגעת לתחום הריפוי בעיסוק?

למדתי ריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב. סיימתי את לימודיי ב-2011 והתחלתי לעבוד בבי"ס "תושיה" בנתניה לילדים עם פיגור בינוני ועמוק. בשלב מסוים סיפרה לי חמוטל עמית שבי"ס שפרירים עובר שינוי ומתפנים תקנים לריפוי בעיסוק והציעה שאבוא לראיון. תמיד היתה לי פינה חמה בלב לשפרירים ובמהלך השנים  שאבא שלי עבד שם, הייתי מלווה מטעמם טיולים וקיטנות. שפרירים הוא בי"ס עם מוניטין מקצועי מעולה וזו היתה הזדמנות מצוינת להשתלב במקום עבודה איכותי.

ב-2011 התקבלתי לשפרירים והייתי מחנך כיתה בשנה הראשונה. כיום אני עובד שם ב-90 אחוז משרה.

בשנה השנייה פיתחתי עם מורן וייסברוט (רום) תכנית חדשה של ריפוי בעיסוק בביה"ס. פיתחנו מגוון תכניות של הכנה לחיים עצמאיים כשהמטרה היא לתת לבוגרי ביה"ס את מגוון הכלים הדרושים לשילוב מיטבי בקהילה: התניידות, תקשורת עם הסביבה, הכנה לחיי עבודה ושילוב במגוון מקומות תעסוקה לפי יכולות אישיות של כל תלמיד. השנה הצטרפו אלינו שתי  מרפאות בעיסוק נוספות, כך שהצוות שלנו מונה ארבעה בחלקיות משרה.

בתחום הריפוי בעיסוק אנחנו עוסקים במגוון גדול של תחומים ובונים לכל תלמיד/ה תכנית טיפול בשיתוף איתו/ה. למשל: יש בביה"ס דירת הכשרה, שהיא דירה מרוהטת ומאובזרת ובה התלמידים לומדים כיצד לנהל משק בית. יש אצלנו חדר עם מכשיר X-Box באמצעותו משפרים התלמידים יכולות מוטוריות ותפקודים ניהוליים.

אני מפעיל קבוצת רכיבה על אופניים. יש תלמידים שמעולם לא למדו לרכב, או שאין להם אופניים או שהם יושבים כל היום מול המסכים בבית. לקבוצת רכיבה יש יתרונות רבים- חברתיים, מוטוריים, בריאותיים ונפשיים. בטיול סיום השנה רכבנו עד חוף הים וזו תחושת הישג עצומה עבור התלמידים  ועבורנו כצוות. (בהזדמנות זו – למי שיש אופניים ומעוניין למסור, נשמח לקבלם).

במסגרת תפקידי אני גם אחראי על הקשר עם עמותת "אלווין", הנותנת מענה להתנסויות בתעסוקה בשוק החופשי. כל תלמיד בוחר איפה הוא רוצה לעבוד והעמותה מסייעת בקשר מול המעסיקים ומתן הליווי התעסוקתי.

איך אתה חווה את העבודה בשפרירים?

שפרירים הוא בי"ס ייחודי ויצירתי, עם צוות איכותי ומגובש, המקבל מההנהלה גיבוי ליצירתיות ויוזמה. אני אוהב מאוד את העשייה ואת אחוות הצוות המתאפיינות באכפתיות גדולה ועשייה מעבר "למה שצריך". התלמידים מחזירים המון אהבה והכרת תודה וגם הוריהם עוברים תהליכים משמעותיים. מה שעושה את ההבדל היא העבודה המשותפת של הצוות עם ההורים והאמונה ביכולת של התלמידים להגיע לחיים עצמאיים בהתאם ליכולותיהם

IMG-20131227-WA0001

טל רסיס עבודה בבריכה

מתי התחיל הרומן שלך עם תחום ההידרותרפיה?

ב-2006 למדתי הידרותרפיה במכון למאמנים בוינגייט. את ההתמחות עשיתי בתל השומר. בדיוק נפתחה בביה"ח לניאדו בריכה חדשה ודרך תמר שגיא הגעתי לשם ונכנסתי כהידרותרפיסט לצוות שלהם (שימו לב לקו המחבר בין שתי ההזדמנויות שנפלו בחיקי. מסקנה: חשוב לשמור על קשר טוב עם חברות בקיבוץ, זה עוזר בנטוורקינג).

אני עובד כבר 12 שנה בלניאדו ב-25 אחוזי משרה. זה בי"ח חרדי ובבריכה יש שעות נפרדות לנשים ולגברים. אני מטפל רק בגברים ובילדים צעירים עם בעיות אורתופדיות – נויורולוגיות ורגשיות. העבודה שם פתחה בפני את המפגש עם קהילת צאנז ואני חווה סיפוק רב בעיקר בעבודה עם הילדים, כשאני מצליח להביא אותם להישגים המאפשרים להם לשחות בבריכות רגילות ולהשתלב בקהילה שלהם עם בני גילם. בביה"ח יש צוות פארא-רפואי מומחה מאוד שאני לומד ממנו המון וזו דרך מעולה עבורי להתפתח ולהתקדם מקצועית.

ב-2011 פתחתי עסק עצמאי להידרותרפיה, בו אני עובד בעוד כרבע משרה. רוב העבודה מתבצעת בבריכה בגח"א, בהסדר קבוע שיש לי עם יורם ואמנון ולפעמים אני נוסע לבריכות אחרות כשאני עובד בעיקר עם ילדים ונוער עם לקויות רגשיות, קוגנטיביות, פיזיות ואוטיזם. הידרותרפיה הוא מדיום מחבר והמים נותנים מקום לטפל במגוון רחב של לקויות שהרבה מהן פשוט נעלמות בתוך המים. למשל ילד שבחוץ רץ ונופל, יכול לחוש שליטה במים.

אני מקבל המון סיפוק מלראות את הילדים מתפתחים ומגיעים להישגים ומלחזות בפליאה ובאושר של ההורים שלהם. יש לי מטופלת שאני עובד איתה כבר 12 שנים ובגיל 16 היא לקחה שלוש מדליות באליפות השחייה של איל"ן (האיגוד הישראלי לילדים נפגעים). ילד אחר שאני עובד איתו כמעט מת כשהיה בן 10 חודשים לאחר שהוציאו לו גידול גדול במוח, יש לו לקויות רבות, אך למרות הקשיים צלחתי איתו כבר חמש פעמים את הכנרת. זה הישג עצום.

DCIM104GOPROG0070672.JPG

DCIM104GOPROG0070672.JPG

איך אתה משלב בין העבודה לבית?

אם עשיתם חישוב נכון, הבנתם שאני עובד כמעט משרה וחצי. בעבר זה היה 60 שעות אבל מיכל שכנעה אותי לוותר על יום שישי ולרדת ל-55 שעות. כיום יום שישי מוקדש לזמן איכות, כמו קפה עם מיכל.

בעבר הייתי מחוץ  לבית שלושה ערבים בשבוע והגעתי אחרי שהילדים הלכו לישון. היום יש רק ערב אחד כזה. אני המבשל בבית ואחראי על הקניות. אנחנו  מקפידים מאוד שהילדים ילכו לישון בשמונה ואז יש לנו עוד זמן שקט לעצמינו.

משפחת רסיס

יש יתרון גדול בכך שאני עובד בקיבוץ. כמעט בכל בוקר אני לוקח את הילדים למסגרות ותוך כמה דקות אני בעבודה. אם זה היה תלוי בי אז הייתי עובד רק בתוך הקיבוץ. אני מאוד לא אוהב לעלות על הכביש ולא ישמח אותי כששפרירים יעברו לביה"ס החדש הנבנה ביכון, למרות שאני לא יכול להתלונן על מרחק כה קצר.

מצד שני, ביה"ס החדש שנבנה שם יהיה מדהים מבחינת המבנה והתפיסה החינוכית המתקדמת, שיאפשרו  צורות למידה מגוונות. חוויית הלמידה תהיה שונה לגמרי, מאחר וההוראה הפרונטלית בכיתות תוחלף בקבוצות למידה עצמית במרחבי למידה מגוונים. ישנם הרבה גופים חיצוניים שיקימו שם מתקנים מיוחדים שיאפשרו לתלמידים למידה בסגנון אחר. אז אני גם מצפה למעבר.

מה עוד על הפרק מבחינת התפתחות מקצועית?

אני מתכוון ללמוד להיות מורשה נגישות. זה תחום חדש ומרתק, שאותו אלמד במסגרת השתלמות של משרד החינוך ונראה לאן זה ייקח אותי.

טל רסיס צילם טל אמיתי 2014 (357)

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896