שישה מתוך עשרה מסיימי י"ב בקיבוץ דחו את הגיוס לצבא על-מנת לתרום, להכיר, להתנסות ולצבור חוויות. אחד מהם הוא יותם סיטון, בן הזקונים של הילה ומשה, אחיהם הצעיר של סתיו, ים ואיתמר שהדריך חניכים וחניכות פנימייה בכיתות ז'-ט' בבית-הספר "כדורי" 

יותם סיטון עומד ראשון משמאל

יותם, מדוע החלטת להתנדב לשנת שירות לפני הצבא?

הנושא סיקרן אותי עוד בכיתה י"א ואחי הגדול איתמר היה בשנת שירות. הבנתי שאני יכול לתרום ולעזור במקומות שצריכים אותי, שאני בדיוק בגיל המתאים לפני הצבא ושיש לי את הזמן לסייע לקהילות ולאנשים שזקוקים לעזרה. אני ממליץ מאוד לאנשים שאוהבים לתרום ולעזור לקהילה ולפיתוח העצמי לעשות שנת שירות.

למה בחרת להתנדב דווקא בכפר הנוער "כדורי"?

"כדורי" הוא כפר נוער רב-תרבותי, כלומר בתוך הכפר יש פנימייה ובה חניכים יהודים, ערבים, בדואים, דרוזים, יוצאי מדינות חבר העמים (למשל רוסיה ואוקראינה). הסוגיה האתנית-עדתית בישראל עניינה אותי וחשובה לי מאוד משום שבמדינה כמו שלנו שהיא כור היתוך אחד גדול, אין הרבה פלטפורמות של חינוך רב-תרבותי ו"כדורי" הוא אחת הטובות שבהן, אם לא הטובה ביותר. בנוסף, "כדורי" הוא מקום בעל אופי חקלאי, עובדה שמשכה אותי והייתה ערך חשוב עבורי.

יש רגע שזכור לך במיוחד מהשנה?

יש רגעים רבים כאלה משום ששנת שירות היא שנה מאתגרת שקשה מאוד לסכם אותה. כל יום כל כך משמעותי וארוך, שנהגנו להגיד "שנה לא פשוטה עברה עליי היום". היא באמת הייתה מדהימה ומלאה בהמון רגעים שלא אשכח, אבל אם אני צריך לבחור רגע אחד שזכור לי, זה הרגע בו עזרתי לחניך שלי מכיתה ט' לכתוב ולהלחין שיר שהקדיש לאמא שלו כמתנה ביום הולדתה.

החניך הגיע מבית לא פשוט בו האמא מתפקדת כמו וונדרוומן והערכתי אותה מאוד על מה שהיא עושה עבורו ועבור כל המשפחה. לאחר כמה ימים שסיימנו לכתוב את השיר, קיבלתי טלפון מהאמא שדיברה עם דמעות ואמרה לי תודה ושזה מאוד חשוב לה וריגש אותה. רק אז נפל לי האסימון, איזה רגע משמעותי נפל בחלקי, שהצלחתי לשמח אותה ואת בנה ואיזה כיף שהייתה לי את ההזדמנות לעשות זאת.

מלבד האחריות שהייתה לך כמדריך, איך היה לחיות בקומונה עם הש"שנים הנוספים?

החיים בקומונה עם עוד 13 נערים ונערות בגילי יכולים להיות לפעמים לא פשוטים, כי צריך לעשות המון וויתורים ואף פעם לא כולם מרוצים מכל ההחלטות אבל עבורי זה היה הכי כיף שיכול להיות. הש"שנים שהיו איתי בקומונה הפכו למשפחה, עזרו לי ברגעים פחות טובים והיו איתי ברגעים הכי טובים. גם היום אנחנו נפגשים המון ובסוף החודש נטוס ביחד לתאילנד.

איזה כיף! אולי נפגש שם. מה למדת על עצמך בשנה הזו?

התבגרתי מאוד ובשנה הזו למדתי יותר ממה שלמדתי בכל שנותיי בבית-הספר. למדתי על עצמי, התכונות החזקות שלי ואיפה אני יכול וצריך להשתפר. למדתי שאפשר לתפקד ולעבוד גם בלי שעות שינה ולמדתי להעריך את ההורים שלי על כל מה שנתנו לי וכמה ההשקעה הרבה שלהם בחינוך שלי אינה מובנת מאליה.

ובתוך כל האינטנסיביות, הצלחת לשמור על קשר עם חברי הכיתה שלך מהקיבוץ?

ברור. היו תקופות בשנה שכל אחד יצא הביתה בסופ"שים שונים, אך בכל זאת המשכנו להתראות והשתדלנו לבקר אחד את השני כמה שיותר. מה שעזר לנו לשמור על קשר היו דירות החיילים, בהן ישבנו יחד והשלמנו פערים. השכבה בקיבוץ זה הדבר הכי חשוב והדבר שהכי נכון לשמור עליו.

אתה גיטריסט מחונן, ניגנת במסגרת להקה בימי התיכון ובערבי חג בקיבוץ. המשכת לנגן?

כמובן, השנה הייתה באמת עמוסה מאוד ולפעמים נשאר זמן מועט לדאוג לעצמך ולדברים שלך, אבל המוזיקה היא כלי שבאמת עוזר לי מאוד להירגע ולכן, גם שלא היה זמן, הייתי מוצא את עצמי כמעט כל ערב מנגן בלילה במרפסת, לבד או עם חברים מהקומונה.

מה התוכניות לעתיד? לאן אתה מתגייס?

בסוף החודש אטוס עם הקומונה לתאילנד ועד לגיוס אני מנסה לארגן טיול נוסף לחו"ל, עם הבנים מהשכבה בקיבוץ. בתחילת דצמבר אתגייס לקורס מדריכי צניחה, היה לי חשוב להיות לוחם ובנוסף להמשיך בהדרכה מפני שזה משהו שאני חושב שאני מוצלח בו ואני אוהב מאוד לעשות.

אתה בן לשבט הישראלי הגדול. איך זה לחיות ולהיות שייך למשפחה כה ענפה בקיבוץ?

זה תמיד כיף להיות חלק ממשפחה כל כך גדולה בקיבוץ. בכל מקום אליו אני מגיע, תמיד יש איתי לפחות בן אדם אחד מהמשפחה, אני שמח להיות חלק מהשבט הגדול והמכובד וכמובן הנכד של ימימה וברוך גושן האגדיים.

יש משהו נוסף שחשוב לך להגיד לתושבי הקיבוץ?

כמי שיצא לא מזמן ממערכת החינוך הבלתי פורמאלית בקיבוץ, אני רוצה להגיד שאין כמו לגדול ולהתחנך בגבעת חיים איחוד. בעיניי, הקיבוץ שלנו הוא מקור גאווה ובכל מקום אליו אני מגיע, אני נוהג לשבח אותו והרבה. אני חושב שאחד הדברים הנפלאים הוא שגם אחרי סיום י"ב, מקבלים צעירי הקיבוץ תמיכה ושחשוב מאוד שגם השכבות הבאות בקיבוץ ימשיכו לקבל דירות בשכונת הצעירים, מפני שזה שומר על קהילה חזקה ומאוחדת.