*פנינים מהארכיון

אין לי הסבר לתופעה שאתאר בהמשך, רק זאת יודעת אני: היא קיימת ובמקרים מסוימים עשויה לעזור מאוד לאווירה בכיתה ולטפל בילדים בעיתיים מסוימים.

אדגים את הדבר במקרים אופייניים אחדים.

א. כאשר קיבלתי כיתה חדשה, כיתה ד', הזהירו אותי מפני אחד הילדים, בועז שמו. הוא היה ממש בריון, משכמו ומעלה גבוה מכול ילדי הכיתה, חזק מאוד ואוהב להשתלט בכוח על הקבוצה. לא פעם פרצו קטטות, לרוב ביוזמתו. הילדים יראו מפניו ושנאו אותו. והנה במקרה מוצלח ומפתיע נתגלתה תרופת הפלא – בועז, למרבה ההפתעה, אהב לרקום. ולא חשוב מה קרה באותו רגע – מספיק היה להציע לו רקמה והפלא התרחש. הילד הפסיק כל השתוללות, תוקפנותו פגה והוא התיישב ורקם במשך זמן מסוים, נרגע לחלוטין ומסוגל היה להמשיך לתפקד בצורה סבירה ואפילו נעימה. היחסים בינו ובין יתר הילדים התייצבו, גם כעסם עליו דעך והשלום והשלווה שלטו בכיתה.

יכלו לעבור שבועות עד ההתפרצות הבאה – ושוב תרופת הפלא פעלה את פעולתה המבורכת.

במשך הזמן, התקופות בין ההתפרצויות הלכו והתארכו, עד שהתופעה נעלמה כליל.

וכול זה הושג בעזרת רקמה פשוטה בחוטים צבעוניים.

ב. בן – תלמיד כיתה א', ילד עצבני ובלתי שקט, מתרגז בקלות ותמיד "נפגע" מילדים אחרים. וכאשר הוא "נפגע" תגובתו מתפרצת וקשה. והנה גם כאן נתגלתה במפתיע "תרופת הפלא": חשבונית חרוזים פשוטה, שאת חרוזיה ניתן להוריד ולהשחיל חזרה על העמודים.

לא חשוב כיצד "נפגע" בן – ברגע שהוגשה לו החשבונייה הזאת – הוא התיישב בשקט ובריכוז והתחיל להוריד ולהשחיל את החרוזים. הריב נשכח, השלום והשקט חזרו לכיתה א'. בן נרגע וכעבור זמן קצר יחסית הצטרף מעצמו לכל פעילות של הילדים, לימודים או משחקים חופשיים. ואין להכיר בו כלל את "הילד העצבני" מלפני מחצית השעה בלבד.

ג, אהרון – תלמיד מצטיין בכיתה ג', מוכשר מאוד וחרוץ בלימודים, אך קשה ומקשה בחברה, בעיקר בהפסקות ובשעות הפנאי, גם בחדר-ההורים, ביחסים עם אחיו. מריבות וקטטות מיררו את חיי כיתה ג' והמשפחה. סופר לי שכך היה המצב גם בשנים הקודמות בכיתות א' וב' וכבר היה בכוונת המחנכים וההורים לפנות ליעוץ פסיכולוגי. ובדיוק אז, לפני הפנייה הצפויה, נתגלתה תרופת הפלא של אהרון: ציור. גם במקרה זה הגשת דף נייר וצבעים השפיעה כמגע במטה קסם.

עד סיום כיתה ג' עברו ונשכחו כל בעיותיו וקשייו של אהרון. נוסף להצטיינותו בלימודים נתגלה כעת כחבר טוב למשחקים, כמשתף פעולה ברצון עם ילדי הכיתה, וגם מחדר המשפחה נעלמו כל ההתרגזויות וההתעצבנויות.

אלה רק דוגמאות אחדות "מן החיים".

כאמור אני עצמי איני מבינה את התופעה, ולפעמים כמעט התביישתי להגיש לילד את "תרופת הפלא" שלו ברגע הנכון – הנראה אובייקטיבית כבלתי מתאים ביותר. אך המעניין הוא: הדבר פעל ומנע בירורים, כעס, עונשים וכדומה.

והעיקר – שימוש עקבי ב"תרופת הפלא" המתאימה הייתה לו השפעה מצטברת, הצורך בהגשת התרופה הופיע במרווחי זמן ארוכים יותר ויותר, עד שלבסוף, כעבור חודשים מספר בדרך כלל, נעלם כליל.

ואם נחזור לדוגמאות: אהרון באמת אהב לצייר ובמשך הזמן פיתח יכולת ניכרת בשטח זה. עם עלותו לכיתה ב' איבד בן כל עניין בחשבונייה "שלו" וגם לא נזקק לה יותר. בועז אהב לרקום עוד שנים אחדות.

פורים 1965 – מאיר ושלומית גרינבאום