אנו חיים בתקופה מאתגרת באופן שלא זכור מזה שנים רבות. בין המלחמה המתמשכת  כבר כשנה וחצי בעוצמות משתנות ובכמה חזיתות עם הרוגים רבים, מצב בו חטופים רבים, חיים ומתים, נמצאים בידי שובים אכזריים ואין בידי או ברצון הממשלה להושיעם, פינוי ישובים בעוטף ובצפון וכל זה על רקע הפיכה או רפורמה משפטית ההופכת את מדינתנו למערכת […]

תודה רבה לעדי פלדי ריגשת אותי עד דמעות. רק דבר אחד קטן; אמרתי לך שהעמדה בבית שלך מתאימה למא"ג ולא למק"כ, בגלל טווחי הירי כמובן.  ועכשיו להעברת תפוז הזהב. חברת אמת, תמיד עם עצה טובה, בשקט וברוגע שלעיתים גם מעצבן.  עטר ורדי. היא גם אשת מילואימניק (ארבל) המחזיקה בית וילדים, בזמן שבעלה בחזית. בחרתי להעביר את […]

גבעת חיים איחוד עומדת בפתח שנה חדשה עם מגוון שינויים והזדמנויות. כאן אצלנו, בריאה הירוקה שלנו, אנחנו שותפים למסע של התחדשות ופיתוח – משכונה חדשה שתאוכלס בקרוב, ענף תיירות חדש, אורווה המועתקת למיקום חדש ועד לתהליכי שיוך דירות ותקציב מורכב שאושר לאחרונה ועוד. כולנו עסוקים ברמות שונות בעיבוד והתמודדות עם מה שקרה ועדיין קורה במדינה […]

ב-25 בפברואר, 2025 התכנסה המועצה הנוכחית בפעם האחרונה. הדיון עסק באחד התפקידים המרכזיים אליו מחויבת המועצה – דיון התקציב. כרגיל, היה דיון נוקב, רווי יצרים, שאלות מהותיות, עיסוק בתוכן (ולפעמים גם לא) ולבסוף העבירה המועצה הנוכחית בפעם האחרונה את תקציב הקיבוץ. בעוד כמה שבועות כבר תיבחר מועצה חדשה וגם היא תשב על המדוכה ותתחיל בעבודה […]

בעלון האחרון הופיע מאמר דעה מעורר מחשבה הבוחן, או שמא מבכה, את אובדן הזהות הקהילתית. בעוד שאני מעריכה את הכותב עד מאוד, אני חייבת לחלוק על דעתו, גם ברמה הבסיסית ביותר של העובדות ומה הן מראות וגם ברמה מופשטת יותר של שאלות כמו "מה הופך קהילה לכזו?". אשתדל לחפור בקצרה. לפני הכל, אני חייבת להודות […]

רות עפרון, בתם של היידי ורם ואחותם הצעירה של יותם ונדב, היא גם נכדתה של בת המשק נירה ברנסום ודור רביעי לליובה ושמעון שיפמן ז"ל, ממייסדי גבעת-חיים. ההסללה לשנת שירות במשפחה, בקיבוץ ובאזור, לא פסחה עליה אך המוטיבציה שלה הייתה גם אישית, כשראתה כיצד שנת השירות של שני אחיה ביגרה והשפיעה עליהם לטובה. מכיוון שקיימת […]

לפני כשש שנים הציע בן דודי מצד אבי להניח "אבני נגף" בפתח הבית בו גרה משפחת ישראל בברלין. משם החל המסע שלנו להתגלגל עד לביקור המשפחה בברלין. ההגדרה המילונית בעברית של "אבן נגף" –  "אבן העומדת למכשול בדרך". לא ידוע לי איך התגלגל הכינוי "אבן נגף" להנצחה של האבנים המוזהבות בברלין אבל הוא בהחלט מעניין […]

במסגרת המדור, נציג בכל פעם מישהי / מישהו מגבעת חיים איחוד. המשותף לכולם היא העובדה שלא נולדו כאן (למרות שעל חלקן/ם לא הייתם מאמינים) והפעם: עטר ורדי היא גרה בקיבוצנו כבר 12 שנים, במקור היא "שמוצניקית" מקיבוץ גבעת-עוז והיא אשת חינוך מושבעת. תכירו – עטר ורדי. היא נשואה לארבל ורדי, אחד מארבעת ילדיהם של אלדד […]

כולנו עדיין המומים מה-7 באוקטובר ומהזוועות העוברות על החטופים ועל קיבוצים ומושבים בדרום ובצפון ועל אלה העקורים מביתם. כל כך הרבה אנשים מרגישים שהקשר הפנימי שלהם לארץ ישראל ממש נשבר. רצה גורלי ולאחרונה נפל לידי (בעקבות עבודתי עם הארכיון) חיבור של נערה צעירה בת 16 משנות הארבעים, שיכול לדבר ישר לאנשים שמשהו נשבר בהם ביחס […]

מסתבר שלא כל מסיימי י"ב פונים לשנת שירות או לצבא ויש אלטרנטיבות גם אם פחות מוכרות: אליה, בתם של תמר ישראל וירדן כהן, בחרה במכינה ע"ש רבין בחיפה. היא בת 18 משכבת "קקטוס", אחות של אופיר וכרמל (וטרקטור וברנדה שכבר מזמן חלק מהמשפחה) ונכדתם של נעמי וביל כהן, חברי גח"א לשעבר ושל אשר ובתיה ישראל הגרים […]

על הקדיש, מנוחה נכונה וסוף הדרך זנחתי הפעם את הספרים על-מנת לעסוק במשהו משלי ואקווה שיסולח לי. לפעמים משהו קטן ולא כל כך חשוב כשלעצמו, טורד את מנוחתך ולאט לאט משתלט על מחשבותיך. ככה קרה לי עם נושא "הקדיש" שצץ לו בקיבוצנו והביא אותי להרהורים אולי מרחיקי לכת על מסורת – יהודית וקיבוצית, על דת […]

אי שם, בשום מקום, לפני מאה שנה, הוקם ישוב. גבריאל גרסיה מרקס כתב את אחד הסיפורים הכי טובים שקראתי בצעירותי: "מאה שנים של בדידות" הוא ספר שקשה בתחילה אך אי אפשר לעוזבו עד סופו. סיפורי רכילות, סקס, חושניות והמון אידאולוגיות ואמונות תפלות. סיפור הקיבוצים שהוקמו בשנות המאה ה-20 לפי מאה שנים, בפלסטינה/ ארץ ישראל הוא […]