הדס שווארץ שוחט התנדבה לתפקיד האחראית על תחום המתנדבים בזמן הקורונה. אין זה פשוט לשנות פאזה בקיבוץ המופרט, בו הציבור רגיל שעל כל תפקיד מקבלים שכר, גם בתקופה בה הנגיף משתק מרכיבים רבים מחיינו. ראיינתי את הדס על-מנת להבין את היקף ההתנדבות של הציבור בימי הקורונה.   כמה מתנדבים עמדו לרשות המערכת? "סך המתנדבים המבוגרים […]

אנחנו, אביב הורוביץ ורות נואמה, היינו רוצים שבעלון הקיבוץ יהיה גם מדור לילדים. אז החלטנו לכתוב אותו בעצמנו   למי שלא מכיר אותנו, אנחנו כמעט בני תשע, מכתה ג' בבית "האורן". האמת שכבר כתבנו טור אחד שלא התפרסם, אבל בימי הקורונה חשבנו שזה יעניין את כולם. אנחנו בבית כל הזמן, הרבה במסכים וקצת בתחביבים: באורווה […]

  כמעט כבר לא רואים יותר עצי פקאן (שפעם נקראו סתם "עץ אגוז") גם רוב עצי השסק שנותרו, ניטעו בתקופתכם. עץ הפקאן גבוה ורחב, צילו עוטף ופירותיו חומים, קשים. יש אנשים כאלה, שצילם סוכֵך על אחרים, גובהם ועצמתם מגוננים על סביבתם ומנהיגים אותה כמותם. השסק הוא נמוך, צנוע ופירותיו צבעוניים, עסיסיים, מלוּּוים צחוק ילדים. יש […]

ימי הזכרון והעצמאות ברקע ולמרות הצורה השונה והווירטואלית בה נציין אותם השנה, לא נשכח את הנופלים היקרים שלנו. ננצור את זכרם לעד ונמשיך לחבק את משפחותיהם. ימי הקורונה הולכים ומתמשכים. חלקנו מרותקים למסכי הטלוויזיה, הטלפונים והמחשב באופן כפייתי וחלקנו בטח מפתחים תסמינים מובנים של חרדה מהמצב המועצם ללא הרף ע"י התקשורת והמערכת הפוליטית. אפילו הפקה […]

  אמא, בימים האחרונים של החודש הקשה הזה, מצד אחד איבדת כבר כל כך הרבה, ומצד שני היית בדיוק את. איבדת את העצמאות שכל כך איפיינה אותך, איבדת את היכולת שהייתה נר לרגלייך: לשלוט במצב ולנהל אותו. איבדת חלק מהאופטימיות שאיפיינה אותך במשך כל השנים בצל הסרטן ועם זאת, היית אורה כמו אורה. עדיין רצית לדעת בדיוק מה קורה וכאשר הציעו לך להיכנס לאיזו פרוצדורה רפואית, ביקשת מהרופא שיתן לך סטטיסטיקות של אחוזי הצלחה. תמיד רציונלית […]

 זה לא הספד! אורה לא מרשה! כמה פעמים לאורך השנים, בשיחותינו הרציניות- חלקית על מה-יהיה-בסופנו, גם כשעדיין היה רחוק עד אבסורד, פסקה אורה: "אצלי בבקשה בלי הספדים". – ואם אתעקש? – "טוב, עליך אני סומכת", התרצתה ואישרה. צחקנו. עכשיו אני ממש לא צוחק, ולא לגמרי בטוח שאני יודע לכתוב הספד על אדם חי. אורה הייתה […]

זאת לכאורה שעת צהריים זאת לכאורה סתם ארוחת בנות, זאת לכאורה שבת חורפית תכולת שמיים ויש לנו היום סִבה לחגוג! "כבר לא כל כך ילדה, כבר לא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה". כן אורהל'ה  זו את היא היודעת ואת כולנו יכולה לְלמד בּינה ודעת. ראשית את אמא הנושאת לבד בעוֹל, ברוּר, […]

שמחתי והתרגשתי לקבל את תפוז הזהב. ויותר מכך אני שמח על הזכות והכבוד להעניק את התפוז לענבל סמית. על תרומתה, מעורבותה, ורוח ההתנדבות שלה לאורך שנים בועדת תכנון, בהנהלת הקיבוץ, באיור כרזות והכנת תפאורה לחגים. את כל אלה ענבל עושה בצניעות בלתי רגילה, במסירות, באכפתיות, בכישרון, במחשבה חריפה ותמיד בחיוך. טוב שאת איתנו!

"צח"י גח"א הוקם לפני כשבע שנים, במהלכן פעלנו פעמים בודדות שנסובו סביב עזרה עורפית למשפחות שנפגעו במבצעים. בכל התרחישים עליהם עבדנו כל השנים, לא היה אחד דומה לזה בו אנו נמצאים ולמרות זאת, יש הרבה מיומנויות שאפשרו לנו להמציא את עצמנו בצורה טובה לתוך האירוע הזה. אם משווים לרעידת אדמה או למתקפת טילים, אז היה […]

ל' ביקש ממני לכתוב משהו לעלון וכאשר ל' מבקש, אני לרוב נענית (עוד מימי קבוצת "אלון") למרות שלא הבנתי כל כך – על מה הוא רוצה שאכתוב? הרי המדור שלי בעלון הוא ההפך הגמור מהמציאות העכשווית, בה אנשים מבודדים ומסוגרים בביתם ואינם פותחים את דלתם ואינם מעניקים לנו הצצה פנימה. ובכל זאת, החלטתי להרים את […]

ביקשתי מעירית ארבל, רכזת רווחה ובריאות, לכתוב על תחומי אחריותה בימי הקורונה המאתגרים   עוד לפני כן בדקתי את הנתונים הארציים ומצאתי ב-8 באפריל. כי רק בשישה מתוך כ-270 קיבוצים יש חולי קורונה (אחד בכל אחד מהם); מדובר ביחס נמוך במיוחד של 0.04 לאלף ויש להניח שאין מדובר בנתון מקרי. איך משפיעה מגפת הקורונה על […]

ירח מלא וגדול מעל, השעה 03:00 לפנות בוקר וכבר אין ברירה, צריך ללכת לישון ואני נוטש את המרפסת של עדי המכונה פלדי. הוא בעד ישיבה במרפסות ובכלל בעד קיבוץ עם ניחוחות של פעם. מסביבנו, על המרפסת, כל מיני כלי עבודה שהיו אז בשימוש, תלויה שם התמונה הזו של אישה מצווארה ומעלה של מודליאני, שהייתה תלויה […]

התחושה הזו. חלקיק שניה של זיהוי אינסטינקטיבי, דריכות השרירים, הכתובית שמאששת את מה שקלטו העיניים והמוח ותחושת הגאווה המתפרצת ושוטפת את הגוף והלב. לא מוסברת, לא רציונלית, לא הגיונית. אז מה אם הוא איחודניק? שנים שהוא לא חי כאן, את הישגיו השיג בעצמו, מבוגר ממני במספיק שנים כך שמלבד "שלום-שלום" בשבילים לא זכור לי שהחלפנו […]

בעולם רגיל, אפשר היה רק לדמיין סדר יום שכולל התעוררות בעשר בבוקר, התארגנות מפנקת ואיטית, ארוחת בוקר ב-11:30 פלוס ועדיין להגיע בזמן לשיעור הראשון. סה"כ יום שגרתי בבית-הספר של תקופת הקורונה. מבחינתי, כמורה וכרכזת תקשוב, התקופה הזו מזמנת עוד רגעים קסומים רבים של התמוגגות ועם כל הקושי שמסביב, עדיין ברור לי שעשינו כאן קפיצת מדרגה […]

בוקר. סגר חלקי המאפשר לצאת כדי להצטייד במזון ובתרופות ואני, המחפש תרופה לנפש ולגוף, יוצא לרכיבת אופניים. בתרמיל מסכה וכפפות מגן מפני הקורונה, על ראשי קסדה וכפפות רכיבה על ידי ופני אל הבלתי נודע שבחולות עטה. לא פוחד מפקחים ומתאר לי שיש להם קצת הגיון – טעות שתעלה לי לא מעט כסף. ליד תחנת דלק […]

בבית של סמדר ועודד יש קיר כחול וספה סגולה ואפילו אפשר לזרוק לסל באחד החדרים. הם מספרים על הדרך בה עיצבו את ביתם, על ההתלבטויות, על העבודה עם המעצבת שלעיתים נראתה כמו טיפול זוגי ועל התוצאה   כשהחלטנו לבנות את ביתנו בקיבוץ היינו זוג צעיר מאוד, לא נשואים ובלי ילדים. התגלגלנו לזה כי פינו אותנו […]

פגשתי את ירון למפרט לראיון במרחק שני מטר על המרפסת. בשנים האחרונות לא רואים אותו הרבה בשבילים ובהמשך גם תבינו למה   איך הגעת לגבעת חיים איחוד? "הייתי ממקימי קיבוץ רביד, שם ליוויתי גרעיני נח"ל וכשפירקו את רביד, עברתי ליפעת עם שני גרעיני נח"ל שליוויתי ולאחר כשנה, החלטתי לחפש לעצמי קיבוץ אחר בו אוכל לקבוע […]

מה אפשר להגיד על המצב הקיים שעוד לא נאמר? כולנו מרגישים את הסולידריות החברתית והעממית של הקהילה הקטנה שלנו, נוכח כללי הבידוד הנוקשים שהוטלו עלינו בשל מגיפת הקורונה והעובדה שרובנו נשארים בבית ללא מסגרות חינוך לילדים. כיצד באה החוויה הזו לידי ביטוי במקומות אחרים?   סרטון "ד"ש מהעולם" שהופק על-ידי צוות הווי ובידוד ופורסם בעמוד […]

"טלטלה". עבר חודש שלם מאז שחזרנו וזו המילה המתארת בצורה הטובה ביותר את מה שעובר עלי. "ברוכים הבאים, טוב לראותכם, העיקר שאתם בבית", אלו המשפטים שמברכים אותנו בשבילי הקיבוץ ואני? אמביוולנטית. מצד אחד הלב מתרגש מקבלת הפנים ומצד שני מלווה אותי תחושת החמצה גדולה, כי אני בכלל לא רוצה להיות כאן עכשיו. אבל רגע, אתחיל […]

את גדעון (גידי) שקדי מכירים כולנו, בעיקר בשל התייצבותו בחזית מאבקים רבים על פני הקיבוץ בשנים האחרונות. אבל מעטים יודעים כי היו ימים, ובעיקר לילה מסויים אחד, בהם נלחם מלחמות מסוג אחר. לרגל יום הזכרון ויום העצמאות תש"פ, החזיר אותו הצוות למשימות מיוחדות של העלון, אל הלילה בו הרווה בדמו את אדמת הבקעה וזכה לעיטור […]

ליאן פולק עוסקת כבר זמן רב באמנות דיגיטלית, כמעט מאז תחילת צמיחת התחום בארץ, חלק מהזמן במקביל לציור ואיור על נייר ובד. בתחילת השנה היא הציגה את ציוריה בסביום ובפתיחת התערוכה הסבירה לקהל את דרך עבודתה בלוי סרטון ובמענה לשאלות הקהל ראיתי והתרשמתי מהמדיום שהוא חדש עבור חלק גדול מהציבור, כך שהיה מסקרן לשמוע את דבריה […]

המלצות צוות כותבי העלון לצפייה בטלוויזיה של הקיבוץ (וקצת YES ונטפליקס) והמלצת האזנה אחת:   1917 (סרט.TV הקיבוץ) משתתפיה קראו לה ״המלחמה הגדולה״ כי לא הכירו גדולה ממנה. רק כשהגיעה אחותה לאחר שני עשורים, היא קיבלה את השם ״מלחמת העולם הראשונה״. היסטוריונים רבים מציינים בה את תחילת המאה ה-20 משום שהביאה לעולם כל כך הרבה […]

המשפט הזה הדהד במוחי בימים הראשונים של הקורונה, שנפלו על כולנו כרעם ביום בהיר. מהר מאד התעשתי והבנתי, שהחיים התהפכו ומעתה , משהו שונה, אחר, אולי טוב, אולי רע, אבל אחר ועם האחר הזה, כדאי להתמודד ולהשתדל להכיל, כי זו המציאות החדשה. להיצמד לטלוויזיה, לא היה רעיון טוב מבחינתי ואימצתי לי קטע קטן מהשיר שגלי […]

 ובכן חברים, מסתבר ששלמה כהן מצא שכתוב איפשהו ברשת שאני אפידמיולוג וביקש ממני לכתוב כמה מילים לעלון, מעין פרשן לענייני מגפות. האמת, נראה לי שמי שרוצה לשמוע עוד על הקורונה יכול פשוט להדליק טלוויזיה, זה כמעט הדבר היחידי ששומעים שם והסברתי לשלמה שההתמחות שלי איננה אפידמיולוגיה של מחלות מדבקות, אבל הוא התעקש שאנשים מעדיפים לשמוע […]

מה אני אומר לכם: הייתי בבית ימים שלמים לבד; ישנתי לבד, אכלתי לבד, ביליתי לבד, התקלחתי לבד וכו' – כמו שציוו עלינו. ובשבת האחרונה הלכתי לנוח בצהריים, וכשקמתי היה לי חם אז לקחתי את הקלנועית שלי ופתחתי אותה כדי שזיעתי תנדף ממני והתחלתי לנסוע בשבילי הקיבוץ. ולא תאמינו, התחלתי לפגוש אנשים שאני מכירה ושאיני מכירה, […]

על אדן החלון מחליף המוות מילים קלות עם הכלניות שבכד הצהוב. מה? הוא אומר עונה בוערת וצוחק. חושב איך ייראו הוא וכלניות על תלולית עפר קטנה. ובינתיים על אדן החלון מאחורי הכד הצהוב, קר בחוץ הוא מתלונן.