From the monthly archives: אפריל 2015
אנחנו בעיצומו של הזמן הכמעט הכי טעון, מבחינתי, בשנה. מתחיל עם "איפה עושים את הסדר?", ממשיך עם "לנקות או לא? יהיה חמסין (נו, בטח שיהיה…) וסופות חול?" מגיע ליום השואה ומשם ליום הזיכרון ויום העצמאות הצמוד אליו. והכל תוך שלושה שבועות! עכשיו, בדיוק באמצע של כל זה, יצא הסרט "אישה בזהב". סיפורה האמיתי של מריה […]
בהשראת חג הפסח אני רוצה להעלות ארבע קושיות שמציקות לי, ואני חושב שגם להרבה חברים אחרים. 1. קושיה ראשונה נוגעת בשירות של חברת התקשורת פעם היתה לנו אוזן קשבת של רוני ביחס לבעיות של תקשורת. משום מה ההנהלה חשבה לשדרג את המערכת והביאו את חברת אלקטל. מאחר והיו בעיות אתם החברה הוחלפה, וכאן בעצם נפלנו […]
וכהרגלנו נתחיל בסיפור. עוף צלוי בעל שהיה מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה, חשב שאולי היא זקוקה למכשיר שמיעה. הוא לא היה בטוח כיצד להעביר לה את המסר העדין אז הוא התקשר להיוועץ ברופא המשפחה. הרופא אמר לו שיש בדיקה לא פורמלית ופשוטה שהוא בעצמו יכול לבצע, שתיתן לרופא יכולת לשפוט טוב […]
בית הקברות. אחד מהמקומות המופלאים של הקיבוץ. כשנמצאים בהלוויה בבית הקברות השלו והקריר של הקיבוץ, נוכחים בהלוויה אחת – שומעים, מקשיבים וכואבים, אבל למעשה גם מתייחדים עם היקירים בבית הקברות – עם אנשים אהובים שנטמנו לא מזמן או עם אנשים אהובים שהלכו לעולמם לפני שנים רבות, ודוק של געגועים מחבר אל הזיכרונות והרגשות. אנשים מדברים […]
מיכאל כפרי כ"ו ניסן תשט"ז 7.4.1956 גד סמואל כ"ו ניסן תשט"ז 7.4.1956 מאיר זייטל כ"ח ניסן תשכ"ג 22.4.1963 בנימין ארנוני כ"ט ניסן תשי"א 5.5.1951 יוסף אנגל ו' ניסן תשי"ב 1.4.1952 פולדי (רות) ורד י"ט ניסן תש"ל 25.4.1970 יחזקאל לנדאו כ"ז ניסן תשל"ח 4.5.1978 מרטין שפו כ"ו ניסן תש"מ 12.4.1980 גבי (גבריאל) הרמן כ"ט ניסן […]
עדה רפאלי, חיה ויוצרת בגבעת חיים איחוד. מעצבת תלבושות בטלוויזיה ומלמדת ציור ואמנות. בפסח הציגה מבחר מעבודותיה בתערוכת אמנים בבתים פתוחים בקיסריה. בקשנו ממנה לכתוב קצת על עצמה ועל עבודותיה. עדה: "למדתי בבצלאל ואחר כך גרתי כמה שנים בלונדון. כשחזרתי לארץ למדתי לימודי קולנוע ועבדתי באופרה הישראלית כאסיסטנטית של מעצבי התלבושות, וניהלתי את יצור התלבושות […]
(מתוך בלוג הארכיון) טיפוסים ואנשים הם תמיד סם החיים של מקום. בגבעת חיים אפשר להתרפק עוד ועוד על סיפורי המקום ועל האנשים שחיו בו. מי לא רוצה לזכור את משה גרינשפן (שהחברים קראו לו משה ד'שוסטר), את מרים פרינץ המטפלת האגדית, את זיגי וטובה קאול, את שושנה ולטש, ברגרל וטושקה, יונה לנדסברג, מרסל, ג'ורג' – […]
בימים הקרובים, בלוח השנה, מתקרבים שני תאריכים שאין שני להם בהיסטוריה הקולקטיבית של העם היהודי – יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ויום הזיכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות הטרור. מידי שנה בשנה מתעוררת אצלי השאלה – איך ובאיזו צורה ותוכן יש לקיים את אירועי ימי הזיכרון האלה. מה אנחנו כציבור ופרטים, עושים כדי שימים אלה אכן יהיו […]
למי שלא הבין את הכותרת: זוכרים לפני שנה את פסטיבל המוזיקה המשותף לשני הקיבוצים: גבעת חיים איחוד/מאוחד? WORKING CLASS FESTIVAL – זה שם הפסטיבל. הבשורה המשמחת היא שגם השנה יהיה פסטיבל כזה. שוב בבריכה של גח"מ. עם אמנים רבים ומגוונים. את הפסטיבל יפיקו גם הפעם שני צעירים מאוד נחמדים ומאוד מוכשרים ומלאי מרץ ש"במקרה" יש […]
כרגיל, הגענו לבית הקברות בדקה לשתיים. כרגיל, נעמדנו במקום הקבוע, מאחורי דובי קרול. כרגיל, המבט נשלח מיד אל האופק, אל תמונת הנוף היפה ביותר בקבוץ. כרגיל, המבט הבא הוא לצדדים. ואז ראיתי אותם. את החללים. לא את אלו שנמצאים שם למנוחת העולמים שלהם. את החללים שנפערו בקבוצת החיים. אי אפשר היה להתעלם מהמספר המועט של […]
כל שנה השואה מתרחקת מאתנו. כל שנה שעוברת, השואה הופכת פחות אישית, יותר היסטורית. כיצד ניתן לשמר את זיכרון השואה? האם יש לשמרו? או אולי לתת למאורע הזה לדעוך אט-אט אל דפי ההיסטוריה, כדרכם של כל המאורעות האחרים. למי שייך הזיכרון? האם הוא נחלתם של קרבנות השואה ומשפחותיהם בלבד? האם הוא שייך גם לאחרים, אלו […]
תומר בן אור, 1.8.1972-7.3.2015, טז אדר תשעה, יהי זכרו ברוך תומר בן אור, בן דודי האהוב, נולד ב-1.8.1972. בן לתמי ולחנוך ז"ל. אח לשחר, אסי ונוגה. נפטר בחטף שלשום כשהוא בן ארבעים ושתיים וחצי. בלבד. לפעמים צידוק הדין קשה כשאול. ואכן, אנו אומרים בתפילותינו "ה' נתן וה' לקח. יהי שם השם מבורך". וחלילה שאיננו נסוגים בנו […]
השעה שש בבוקר, הבית מתחיל להתעורר, זה בית אבן גדול ואמיד בעיר שטוטגרט, עוד שעה המשרתת תצלצל בפעמון הקטן וכולם ירדו לאכול. בקומה העליונה תחת שמיכת פוך רכה, לוטה, נערה עם עיניים שחורות ואף בולט, נמתחת, זורקת את השמיכה וניגשת לשטוף פנים, אבל אבן פוגעת בחלון חדרה ומסיטה את מסלולה של הצעירה לתמיד. היא רצה […]
בעיתונות פורסם בתאריך 31.3.2015 שנחתמה עסקת מכירת השליטה בתנובה לידי חברה סינית בשם Bright Food. קצת היסטוריה – תנובה נוסדה בשנת 1926 כאגודה שיתופית של יצרני החלב ובה כ-600 חברים. בשנת 2008 התקיימה עסקת המכירה של תנובה לקרן אייפקס ומאיר שמיר במחיר של 1.025 מיליארד $. (למען הדיוק נמכרה השליטה באגודת "תעמ"ת" – תעשיות מזון […]
מארח את סמדר זעירא: "רוח המקום – בית העלמין" הקדמה מ"עט העורכים" – אמיל זיידמן בעלון האחרון הפגיש אותנו עמוס וכמן, אדריכל הקיבוץ, עם המושג "רוח המקום". עמוס הגדירה כ"צביון של המקום בו אנו חיים… אופי המקום כמכלול איכויותיו וטבע הדברים שמרכיבים אותו" (לכתבה). בהמשך, התקיים בוועדת תכנון דיון בשאלה "מהי רוח המקום"? ומהם הדברים שיש […]
חזרנו. לא בגדול, אולי רק עד ההתעלנות הבאה. אני משתדל. הלוואי. הייתי מבכר סרט אפילו מבקר סרטים. ברם, אין על אביגייל! אזהו. אנחנו ב"זמן הצהוב". בכל פינה, על כל בדל אדמה מוזנח, בשולי אספלט סדוקים, בינות לשביל בטון שבור הן צצות באלפיהן במיליון צהוב-החרציות! כמה יפה ככה מעצבן… היכן הכלניות האדומות? איך נעלם האדום הלוהט […]
מי שהיה בטיול משפחות, זוכר, אולי, את הדרך בה נסענו לאחר שיצאנו מגבי ימין לכיוון כביש 40. אם היינו פונים ימינה ביציאה מהגבים היינו מגיעים ל'מעלה עקרבים', זו הדרך בה נסעו לאילת עד שנת 1958. במעלה עקרבים, בשנת 1954 התרחש טבח נורא בנוסעי אוטובוס אגד שחזרו מאילת לכיוון חיפה. בין הנוסעים הייתה משפחתה של […]
לאיסלנד רציתי להגיע כבר הרבה זמן. יש משהו קסום בשם של המדינה ובריחוק-בידוד הזה שלה שתמיד משך אותי. זוהי בעצם פיסת האדמה הכי חדשה על כוכב הלכת שלנו, בת 25 מיליון שנה בלבד. יש כאן כמעט הכל – גייזרים מתפרצים, הרי געש, מכתשים המבעבעים בוץ סמיך ורותח, קיטור לבן הפורץ מן הקרקע, נביעות גאותרמיות, לבה […]
ביום שישי, ה-9 בינואר 1948, בערך בשעה 07:00 בבוקר, נפתחה במפתיע אש מהרי סוריה על קיבוץ כפר סאלד. במפתיע, אולי לא כל-כך במפתיע, כי עובדה שכל אדם ידע לאן עליו להגיע, לפי תפקידו. אני, גננת חדשה וצעירה, רצתי לגן הילדים שהיה בקצה השני של הקיבוץ, וכשבאתי לשם כבר היו שם המטפלות. מקלט עדיין לא היה, והתארגנו […]
צריך להיות מין יורם שכזה, כדי להמשיך ולהתמיד, ופעם אחר פעם, ואף על פי כן, בכל מערכת בחירות, לשוב ולהתגייס לפעילות סיזיפית לטובת מפלגת העבודה, שכבר עשרות שנים זו לא היא, אלא הם. יורם פארן (70, גבעת חיים איחוד) הוא יורם שכזה. הוא יליד תל-יוסף, שבגיל שבע העביר אותו הפילוג, עם הוריו, לבית השיטה. בעיצומה […]
