הופתעתי שתופזתי, הוחמאתי וגם הובכתי.

חשבתי, אך ידעתי: רוצה להציף תפוזים לאלף זכאים, כולם שווים צל"שים.

חבר הכנסת רם שפע

מפינות נסתרות או מקרנות מוארות – חברתיות, כלכליות, תרבותיות, חינוכיות. נקלטים, בודדים או משפחות, מצוינים בתחומם, מתנדבים יומם (וליל), צוותים וועדים, מנכ"לים או סגניהם, יזמים ומממנים, ספורטאים ומאמנים-רבים רבים-מעורבים פחות וטובים יותר. כולם ראויים לתפוז גח"אי (ואף נוסיף – לפחות תק"מי). ברם, לתחושתי הפינה הזו, ככל שרוצה טוב ומאירה עשייה ברוכה של חברים/תושבים, מקפחת אולי, זכאים לא מעטים בינינו.

בשבועות שחלפו למן העלון האחרון, פנו אלי חברים בתפו"זית. אחדים אף המליצו בחום רב על שם פלוני "שמגיע לו"; כוונתם הטובה הבהירה לי ביתר שאת שגם קליפת התפוז שווה למעלות ופשטות, אזרחות וציונות, ערכים והתנדבות, אך אלה מתגמדים אל מול חמלה וחולשות אנושיות של חברים החיים איתנו וראויים בענק לפרדס תפוזים. כמובן, תודתי לרחל מצופה זהב טהור. שוחחנו על תחושתי וכוונתי (שלא אמשיך את שביל התפוזים). ברם, הכול פתוח ואפשר וראוי לפרגן בכל הזדמנות על כל במה ל-כ-ו-ל-ם ותמיד ובעצם אני כן בוחר (נכתב חמישה ימים לפני הבחירות) בח"כחולבן. ולשנה החדשה, איחול מקורי: תש"פע!

שנהדרת-תש"פע.