לפני הכל, אני רוצה להגיד תודה לאלה היקרה והמקסימה, שהעבירה לי את התפוז המכובד.

במשך כל השנים שלי כאן, קיבלתי וגם נתתי באהבה, אבל לקבל הכרה תמיד משמח ומרגש מחדש.

אתם בוודאי מתארים לעצמכם שזו משימה קשה בשבילי, להעניק תפוז זהב אחד בלבד. אם אכניס לרשימה את כל היקרים לי, שזה מגיע להם, הייתי רוצה לחלק פרדס שלם: תלמידים, מורים, חברים, צעירים ומבוגרים, אז וגם היום, המלווים ותומכים בדרך שלא תמיד הייתה קלה.

אבל בכל זאת – מבין אלו שקיבלו אותנו כשהגענו לקיבוץ לפני יותר מ-40 שנים, טיפלו בנו ודאגו לנו (והיו רבים כאלה. חלקם קיבלו תפוזי זהב בעבר וחלקם כבר נחים מעל הפרדס, אבל אי אפשר לשכוח) אני מבקשת להעניק את תפוז הזהב לנירה פארן.

על נירה נכתב הפתגם ״מים שקטים חודרים עמוק״. בזמן ובמקום הנכונים, היא תמיד הייתה לי אוזן קשבת וגם חברה שאפשר להתייעץ איתה, בלי שהיא נותנת תחושת נחיתות, עם שפה משותפת ויישוב דעת. כל אלה היו ונשארו תמיד חשובים בעיניי, אולי אפילו יותר בימינו.

באהבה לכולם.

צילום: נועה לו