ענת אופיר

.

נוכחים:

יעל (ברוך לשעבר – בתם של יוסי ושלוה) – בת 33. נולדה וגדלה בקיבוץ.

נעם – בן 36. נולד וגדל בתל מונד במשפחה תימנית מורחבת.

נוכחים אך ישנים:

אריאל: בן שנה ו-9 חודשים, בגנון. שילוב נפלא של שני הוריו – תווי פנים של אמא עם צבע שוקו של אבא. יעל כבר רגילה ששואלים אותה אם זה באמת הילד שלה או שהיא המטפלת שלו.

אמרי (מבטאים את השם אימרי) – בן חדשיים וחצי. בעל גוון עור בהיר כמו של אמא. ישן בעגלה.

תעסוקה:

יעל למדה חינוך מיוחד במכללת תל חי. עובדת כמחנכת בשפרירים מזה 5 שנים, בימים אלו נמצאת בחופשת לידה.

נעם למד פסיכולוגיה ומינהל עסקים באונ' הפתוחה. עובד מזה מספר חודשים כעצמאי בעסק שהקים – בניית והרכבת מערכות סולאריות.

אלו מערכות שמייצרות אנרגיה ירוקה ומי שהן מורכבות על גגו הופך למיני יצרן של חשמל.

נעם מבלה חלק נכבד מהיום בטיפוס על גגות. נהנה מהעבודה ומהיותו עצמאי.

הגיע לתחום דרך חבר. מכיוון שתחום זה עדיין מאוד בתולי בארץ, לא היה דרוש לו נסיון קודם בתחום והוא פשוט צלל לתוך זה. בזמנו הלא פנוי הוא חובב ספורט – ריצה, שחייה, אפניים, טיולים. עד ללידתו של אמרי היה לו זמן לכל זה, עכשיו כמעט ולא.

הבית:

מהבתים הקטנים והישנים שהיו שייכים בעבר לוותיקי הקיבוץ ובשנים האחרונות מאוכלסים ע"י צעירים ששוכרים לתקופות קצרות. שכנים של אסף קרול, מאחורי פטר ותמר לנג והגר ורן גילה, ליד המזכירות ובית טרזין. מכונת הכביסה והמייבש מותקנים על המרפסת במתקן מאולתר שבנה נעם. בחוץ עומד צי מפואר של בימבות ואפניים של אריאל, שהוריו מעידים עליו כי הוא מפתח קריירה של נהג מרוצים ולא פוחד לתפוס מהירות בירידה לכיוון המרפאה בדרך אל הגנון בבוקר. ישנים כולם באותו החדר, בלית ברירה.

היכרות:

יעל מספרת שחברתה ללימודים ניסתה במשך 3 שנים להכיר לה את נעם. בסוף התרצתה והם נפגשו במהלך אחת מחופשותיו של נעם בארץ, ששהה במשך שנתייים בגאורגיה שבגרוזיה, שם ניסה להשתלב בתחום הנדל"ן שבו עוסק אביו במקום. נעם מוסיף שמאז הכל התגלגל מאוד מהר כי שניהם היו כבר מוכנים מאוד (overcooked  כדבריו). מאז החברה של יעל הפכה לגיסתה ונשואה כיום לאחיו של נעם.

 איך יצא שאתם גרים בבית כל כך קטן?

לאחר ששכרנו בתים בחבצלת ובבארותיים, ולאחר שהתמהמהנו עם ההחלטה לעבור לקיבוץ, החלטנו באוגוסט השנה לעבור ולהסתפק בדירה היחידה שהיתה פנויה עבורנו, מתוך ידיעה שמדובר בתקופה של כמה חודשים, עד שנוכל לעבור לביתנו החדש שנבנה בשכונת הבנים ושאמור להסתיים בקרוב. הצפיפות קשה אך החלטנו שזה הרע במיעוטו כרגע.

התאקלמות בקיבוץ:

יעל: היה לי מוזר לחזור אחרי 12 שנה מאז שעזבתי, אך בהחלט כיף לי לחזור. כל החברות שלי חזרו גם הן לקיבוץ. החיים פה הרבה יותר נעימים ורגועים, קרוב לסבא וסבתא והרבה עזרה מהם. יש לי זכרונות טובים מילדותי בקיבוץ וכיף לי לחשוב שהילדים שלי גם יגדלו באווירה הזו.

נעם: מאוד נהנה בקיבוץ מהשקט, מהירוק, זה קיבוץ עם אנרגיה נעימה. עדיין לא מרגיש לגמרי בבית אך רוצה להיות מעורב, פעיל ולהרגיש חלק מהקהילה.

התאקלמות של יעל במשפחה של נעם:

נעם מספר שליעל היה קושי עם השיבטיות, אצלו בבית יש תמיד כמות גדולה של אנשים. ארוחה משפחתית זה תמיד 30 איש. הוא גדל כך ואוהב את זה. מדובר פשוט בשתי תרבויות שונות.

יעל מוסיפה שכיום היא כבר למדה לאהוב את זה ואפילו נוסעת לבקר עם הילדים בלי נעם. מציינת שהיא זכתה ליפול למשפחה מדהימה.

חיים עם שני ילדים:

(מהמבטים שהם שולחים זה לזה עם השמע השאלה, ניתן להבין שהנושא טעון- ע.א.)

יעל: היה לנו כל כך קל עם ילד אחד, צחקנו ואמרנו: יאללה, מה הבעיה, בא נעשה עוד ילד. חברים אמרו לנו שזה לא קל בכלל ועכשיו שזה קרה אנחנו מבינים שהם צדקו ושזה בכלל לא פשוט.

נעם: שני ילדים מצריכים יותר משנינו. לא קל לעבור לדירה קטנה שבה ישנים באותו החדר, הילדים מעירים זה את זה, אבל זה זמני ויהיה בסדר.

חלומות להמשך החיים:

יעל חולמת לחסוך ולנסוע עם הילדים (עם הבת שתהיה לנו בעתיד) לכמה חודשים לטיול ארוך. מבחינה מקצועית היתה רוצה ללמוד ולהתפתח, שיהיה לה ערך מוסף, מרגישה שעוד לא הגיעה לזה.

נעם מעיד על עצמו שיש לו המון חלומות ושהוא פנטזיונר. ברמה האישית רוצה ללמוד, להתפתח, ליצור, לעשות משהו של  עצמו, לחיות בכיף ובפשטות.

צפי לסיום הבית: מדברים על דצמבר, אך סביר שזה יהיה קצת אחרי. על השולחן מונחים מספר אריחי קרמיקה לבנים עם טקסטורה מיוחדת שהם בחרו לחדרי השרותים שלהם. מאוד מרוצים מכך שכבר מרצפים בבית. הבית שלהם נמצא בדיוק מול הרפת. הם לא מודאגים מכך שיגיע ריח מהרפת. הם נמצאים ליד השביל כך שאין מולם שכנים. יעל מציינת שייתכן שעדיף לפעמים פרות על שכנים והם ממילא נמצאים כל יום ברפת כי אריאל הוא רפתן קטן ודורש ביקור יומי במקום.