קראתי את מכתבו של גידי שקדי ולדעתי הוא מלא באי דיוקים מהותיים – כאלו שמעוותים את המציאות ומציגים את השיטה הניהולית הישנה כחוויה פסטורלית לחבר ולפרט ואילו את ההווה כסיוט.

הנהלות גח"א לדורותיהם פעלו במסירות ומתוך אמונה בדרך. בתחילת שנות האלפיים טפחה המציאות על פניהם של החברים והם, ברוב שכל, בחרו לשנות את תפיסת העולם, כך שהקיבוץ יחזור להיות מושך ואטרקטיבי לבניו וחבריו. התוכנית הצליחה ועדות לכך היא כמות משפחות הבנים החוזרים לקיבוץ.

תהליך ההתחדשות בקיבוצים מנסה לייצר נקודת איזון חדשה בין חופש הפרט והמחויבות לקהילה והחברה בה אתה חי. שמירה על חופש הבחירה של הפרט נתפסת כתנאי ראשון והכרחי בהפיכת הקיבוץ למודל חיים אטרקטיבי למשפחות הצעירות. לא עוד סידור עבודה כפוי וגם לא הרפתקאות כלכליות.

אני מסכים לגמרי עם האמירה שצריך להמשיך ולפתח את הפעילויות ואם נמצא לנכון גם לייצר חדשות, התפיסה המודרנית מלמדת שצריך להשקיע ולהתמקד היכן שיש לנו יתרון ו/או ערך מוסף. סגירת ענפים שאינם נדבך יסודי מתפיסת החיים הקיבוצית ושכל ניסיון להבראתם כשל פשוט מתבקשת.

לגבי הקמת הוועדות, כאן אני מתנגד נחרץ לתפיסתו של גידי – אחד הדברים החשובים בשינוי והתחדשות הקיבוץ זה שינוי התפיסה הניהולית. לא עוד ועדות לוין ללא אבא ואמא אלא מערכת ניהולית אחת הגיונית. אינני פוסל הקמת ועדות נוספות רק מכוון לכאלו שיעבדו מטעם וכסיוע לגופי הממסד השונים, מה שקורה בפועל והרבה.