*מתוך הפייסבוק

כתבתה של עמליה שלמון

הי עמליה,

דווקא בגלל שאני חבר בהנהלה התאפקתי הרבה זמן לא לכתוב שום דבר בקשר לשינוי המוצע, לתהליך, להצבעה ולתוצאותיה. חשבתי, ואני עדיין סבור, שטוב שהדיאלוג יתנהל ישירות בתוך הציבור, ובסה"כ בהתחשב במה שמונח על הכף ובאמוציות הכרוכות בכך, אני חושב שעד כה מתנהל בציבור תהליך יפה, אחראי ודמוקרטי למופת. קיבוצים אחרים ומדינת ישראל יכולים בהחלט להתקנא בנו על התהליך הזה. אבל מאחר שבדבריך היפים הזמנת התייחסות מחברי ההנהלה, ומאחר שאני לא רק חבר הנהלה אלא גם חבר טוב שלך (ושל חברים רבים אחרים שהצביעו בעד ונגד השינוי המוצע), ובגלל שחשוב להבהיר כמה מושגים בכל זאת אכתוב כמה מלים.

ביטויים מיותרים:
ראשית, חשוב להגיד שביטויים כגון "מלחמה", "מנצחים", "מפסידים" ובוודאי שביטויים כגון "בוגדים" צריכים לצאת לחלוטין מהשיח. הם מיותרים, פוגעים ולא משקפים את התהליך שמתרחש בקיבוץ.

תהליך ציבורי וכמה עובדות:
יש איזו תפישה שגוייה בקרב חלקים מהציבור שהיוזמה לשינוי, מונעת על ידי ההנהלה, ולא כך היא. ההנהלה נבחרה על מנת לקיים ולקדם את האינטרס הציבורי (ותיכף נדון מהו). חשוב להזכיר שהחובה להכריע (שיוך כן או לא, ובאיזה מתווה) הונחתה עלינו על ידי רשות מקרקעי ישראל, ולא פחות חשוב להזכיר שבשנה שעברה, הציבור הכריע ברוב גדול מאוד להתקדם במתווה חלופת האגודה, והסמיך את ההנהלה ואת צוות השיוך לקדם את המתווה. בהצבעה הנוכחית אושר מתווה חלופת האגודה ברוב גדול (רוב מיוחס של 69% מכלל החברים בעלי זכות ההצבעה), ואילו אימוץ השינויים הנדרשים בתקנון על מנת להחליף את החלופה ההסטורית (החלטה 751) במתווה האגודה לא אושרו (חסרו 3 קולות על מנת להשיג את הרוב הנדרש של 75% מכלל המצביעים).

אלוהים (לא קיים) ודמוקרטיה (דווקא כן):
לכל הנושא של אלוהים אתייחס ברשותך בהזדמנות אחרת, אבל על דמוקרטיה חשוב לי להגיד כמה מלים וסליחה על הטרחנות:

במובנה הפשוט פירוש המלה "דמוקרטיה" הוא "שלטון העם". אבל לצערנו הפירוש הנ"ל אינו מרמז איך בדיוק מזקקים ומוצאים את "רצון העם", אשר באופן טבעי מורכב מרצונות רבים ובחלקם סותרים. לצורך זה הותקנו במהלך השנים כל מיני שיטות אשר ברובן נסובות סביב הליך בחירה כלשהו, ישירה או ייצוגית, אשר אמור לבטא את "רצון העם", או לכל הפחות איזה מכנה משותף רחב שלו. בשל סיבה זו, הדיוטות בעבר, וביתר שאת בימים אלו, מפרשים דמוקרטיה באופן פשטני כ"שלטון הרוב".

אלא שפרשנות זו אינה מספקת ודמוקרטיה במובנה המערבי, הליברלי (זה שאנו שואפים אליו במדינה וביתר שאת בקיבוצנו), כורכת בחובה בהכרח גם שלל ערכים נוספים, כגון הגנה על זכויות המיעוט, חופש הביטוי, הזכות לחיים (בכבוד), ועוד. כדי לשמור על שלל ערכים וזכויות אלו הותקנו כל מיני מכשירים, כגון הפרדת רשויות, הגבלת כהונה, בחירות חשאיות, רוב מיוחס בהצבעה על נושאים מסוימים, חוקים, תקנונים, ועוד אשר שמים מגבלות לרצון הרוב.

וכך, בהנחה שמשטר שמתיימר להיות דמוקרטי מקיים מחד את זכות הבחירה ומאידך את שלל המגבלות אשר אימץ להגנה על זכויות המיעוט, נוצר מעין "דיאלוג" אשר עשוי להמשך לאורך תקופות ארוכות ולכלול פעולות ותגובות של ההנהגה, של חלקי העם השונים ושל מנגנוני המשטר הדמוקרטי, ואשר כתוצאה ממנו אמור לנבוע רצון העם. יפה נכון?

עמליה – עד כאן לדעתי את מסכימה עם כל מה שכתבתי, מקווה שתסכימי גם עם ההמשך.

פורמליסטיקה מול מהות ושלטון המיעוט:
ושוב חשוב להזכיר, מאחר שרוב מוחץ של חברי הקיבוץ השתתפו בהצבעה, אפשר להגיד שעל כל חבר שהתנגד לה (ובסה"כ 125 חברים), ישנם כמעט 3 חברים (ובסה"כ 363 חברים) אשר תומכים בשינוי בדיוק במתווה שהוצג.

כאשר אנחנו (הכוונה ב"אנחנו" היא לקיבוץ, לא להנהלה) מקפידים לקיים את ההליך הדמוקרטי במובנו הפורמליסטי, אין לבלבל בינו לבין המהות שאותה הוא אמור להגשים.

במקרה שלנו, רוב עצום של החברים הצהיר שהוא מעוניין בשינוי – זוהי המהות של ההליך הנוכחי. איך מאמצים את השינוי הזה, תוך התחשבות וצמצום הפגיעה במיעוט שמתנגד לשינוי, זה תפקידו של ההליך הדמוקרטי, הפורמלי.

אי אפשר פשוט להתעלם מרצון הרוב בטיעון פופוליסטי שהרוב אינו מקבל את תוצאות ההצבעה. זה לא נכון (אף אחד לא ניסה להתכחש לתוצאות ההצבעה) ואני גם לא חושב שיש מישהו בקיבוץ שחולק על תוצאות ההצבעה שהתקיימה או חושב שהן אינן לגיטימיות, אבל צריך להבין שהצבעה זו אינה יכולה להיות סוף פסוק, אלא רק צעד נוסף בדיאלוג הדמוקרטי.

אם ניתן להצבעה זו להיות האקורד הסופי בתהליך השינוי ופשוט נזנח אותו, או נדחה את ההחלטה למועד מאוחר יותר, הרי שאנו מקריבים את המהות על מזבח הפורמליסטיקה. החלטה כזו תהיה שגוייה, חסרת אחריות ובלתי דמוקרטית, שכן היא תתעלם מרצון של רוב עצום מקרב החברים ותזנח את הקיבוץ וחבריו להחלטות רמ"י וממשלת ישראל אשר בלשון המעטה אינן מחבבות אותנו ואינן לטובתנו. גם מחירי הנדל"ן המאמירים לא יהפכו את ההחלטה במועד מאוחר לקלה יותר.

בהצבעה האחרונה המיעוט (הגדול יש לומר) השמיע קולו ברמה והצליח לדחות את אימוץ השינויים המוצעים לתקנון. מה שנדרש עכשיו הוא לבצע את השינויים הנדרשים בתקנון המוצע, על מנת שחלק מסויים מן המתנגדים יוכלו להסכים עם המתווה המוצע מחדש ולהצביע בעדו בהצבעה הקרובה כמה שיותר מהר. זו ההחלטה דמוקרטית הנכונה, וזו בדיוק ההצעה שתעלה במועצה מחר.

נ.ב.:
כדי שלא תחשבו שגח"א ממציאה את הגלגל מחדש, בקיבוצים רבים אחרים התקיימו הצבעות חוזרות ונשנות עד שמתווה השינוי שהוצע בהם אושר וגם בהם נשמעו טענות דומות. הגדיל לעשות קיבוץ יגור שהביא את הנושא ללא פחות מ-9 הצבעות ואף פנה לרשם האגודות שיוריד את הרוב הנדרש מ- 75% ל-67% על מנת שהשינוי באורחות החיים יאומץ. פרטים בקישור הבא:

http://mynetkibbutz.co.il/article/247840/3?OriginalPostId=248042

 

2 Responses to תגובה לכתבה של עמליה / יאיר אסטליין

  1. גידי שקדי הגיב:

    יאיר יקרי.
    תמיד הערכתי אותך וגם אהבתיך.
    אבל לאור דבריך האחרונים במועצה בחרת בהתייחסותך בנושאי הדמוקרטיה בקיבוצנו ואמרת שהפסד ההצבעה לחלופת האגודה היה טכני בלבד, ובכך, יש לבטל את המעוט המתנגד.
    יקרי, נכון שהיו חסרים רק 3 קלות כדי להגיע לרוב המיוחס.
    אתה בחרת כמו כל הנהלת הקהילה וצוות השיוך בפסילת 125 המתנגדים.
    חטא ההיבריס הוא אבי כל החטאים בכל דמוקרטיה.
    עוד הוספת, שביגור נערכו 9 הצבעות לקבלת הפרטה, הפיכה מקיבוץ שיתופי למופרט, רק שכחת לציין, שכל הצבעה נערכה שם מדי חצי שנה לפי תקנון רשם האגודות, ובין הצבעה להצבעה שינו סעיפים רבים.
    בסופו של דבר, לאחר שרשם האגודות התערב והוריד את הרוב המיוחס שנדרש, התקבלה החלטה, שבה בעלי הכנסה חיצונית אמורים לשלם מיסי קהילה גבוהים ביותר.
    רוצה להגיד – גבעת חיים בחרה לא לשנות דבר, וללכת להצבעה חוזרת תוך זמן קצר.
    אתה כעו"ד במשרד עורכי דין לענייני עסקים שעוסקים בפירוק חברות כלכליות פושטות רגל, האם נתת דעתך פעם גם לרגשותיהם של מקימי החברות, שמפסידים את מפעל חייהם, מפני שנפלו קורבן לחובות כלכליים והוכרזו חדלי פירעון?
    רוב הקיבוצים הלכו להפרטות כתוצאה מניהול כושל וצבירת חובות ענק. וכל זאת רק כדי לא להסתבך ולהפוך לחדלי פירעון.
    חוקי הדמוקרטיה הכתיבו את נושא הרוב המיוחס, וטוב שכך שאלמלא כן זכויות המיעוט היו נרמסות.
    הייתה לי ציפייה ממך להיות מוביל לאיחוד אינטרסים וגורם מאחד בקהילה שסועת המחלוקת, אבל אתה בחרת להיות דובר ההנהלה, שמפלגת, פוסלת ודוחה שנויים נדרשים.
    כמו בסיפור שלא ניגמר, כשהחזון ניגמר הכל נחרב ונשארים עם הלא כלום, ואתה כמו אוטראו ("גיבור הסיפור נגמר") היית יכול להציל את הממלכה מחורבן.
    הפכנו לחברה קפיטליסטית, ונשארנו רק עם אינטרסים אישיים שהקפיטל הוא הערך העליון והיחיד.
    האינטרס המידי שיכול לאחד הוא שהדירות יהיו שוות לכל נפש, בשביל זה חייבים לצאת מהקופסה, להגיע למקסימום איחוד האינטרסים. רק כך ייווצר מקום למירב הבנים שחיים בקיבוץ, לבית ולחברות בקיבוץ.
    כפי שכבר כתבתי שכונות ד' ו-ה' בעת הזו אינן אופציה.
    האופציה היחידה היא בנייה רוויה מידית בשכונה ג'.
    כל טוב, גידי.

  2. יאיר אסטליין הגיב:

    גידי היקר,

    תודה על השבחים ועל התקוות שתלית בי. צר לי שאכזבתי אותך ולא עמדתי בהשוואה לגיבור הפנטזיה שלך, אבל מאחר שאנו חיים בעולם האמיתי, אשר בו אנו פועלים על פי נתונים ועובדות ולא יושבים על הגדר מתוך ציפייה לניסים או למשיח (בין שהוא מגיע על דרקון או על חמור), אני שלם עם עמדתי כפי שהבעתי אותה בתגובתי לעיל ובמועצה. ואם כבר בנתונים ועובדות עסקינן: (1) אני לא דובר ההנהלה. אין פונקצייה כזו, ולכל חבר בהנהלה יש קול עצמאי, ברור ומובחן. (2) לא טענתי שהיה "הפסד טכני" או שיש לבטל את המיעוט המתנגד, ההיפך הוא הנכון ואם תקרא את דברי בעיון תראה שאני סבור שיש לקיים דיאלוג דמוקרטי על מנת להגיע להחלטה המקובלת על בסיס רחב ככל האפשר של החברים. אני לא חושב שיש החלטה שתהיה מקובלת על כולם, אבל בהחלט נעשתה עבודה לא מועטה בין שתי ההצבעות, והתקיימו דיונים רבים עם חברים וקבוצות חברים רבים על מנת להבין טוב יותר את הסיבות להתנגדות שלהם ולנסות לתת להן מענה במסגרת חלופת האגודה (שהיא כרגע היחידה שעל הפרק). (3) ודרך אגב, אני לא עוסק כלל ועיקר בפירוק חברות, אלא ההיפך, בהקמה, גידול ופיתוח של חברות, רבות מהן בבעלות קיבוצים.

    אני כן מסכים איתך כי יש לקדם את האופצייה שתאפשר למספר רב ביותר של בני משק להקים את ביתם בקיבוץ במחיר הנמוך ביותר. ואני מסכים איתך, לצערי, שחלק גדול מהאנשים בעולם שלנו וכמובן בקיבוץ, מונעים מאינטרסים אישיים, חלקם כספיים וחלקם אחרים, ולא מתוך ראייה חברתית רחבה. דווקא בהקשר זה, חלופת האגודה, לרבות האיזונים המושמצים הכלולים בה, נותנת לדעתי את הפתרון הכי "חברתי". את רעיון הבנייה הרוויה העליתי כבר לפני למעלה משנתיים, ומאז הוא נבחן עוד מספר פעמים. להבנתי, אין לו התכנות בטווח הזמן הקרוב, בוודאי שלא בלוחות הזמנים שהציבה לנו רמ"י. מכל העובדות והניתוחים ששמענו בשנתיים וחצי האחרונות, נראה כי בעת הזו ובנסיבות המיוחדות של גבעת חיים, חלופת האגודה, למרות שהיא רחוקה משלמות, מספקת את הפתרון האפשרי היחיד ולכן אני תומך בה. חשוב להדגיש כי אנחנו לא נדרשים עכשיו לבחור בין חלופת האגודה לבין חלופת המגורים, אלא בין חלופת האגודה לבין השארות ב- 751 אשר משמעותה ככל הנראה ויתור על המשך הבנייה בתקופה הנראית לעין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896