כבר (או שמה רק?) שנה בתפקיד. הזמן באמת חולף מהר, ואני מרגישה צורך לעשות סיכום ביניים, גם בשביל החברים אבל גם בשבילי.
הכניסה לתפקיד הייתה באחת מהתקופות המורכבות שידע הקיבוץ בשנים האחרונות. תחושה של תקיעות ושל כעס רב ותסכול ברמה הציבורית והאישית. הצבתי לעצמי כמטרת-על להגיע למצב של רגיעה יחסית ביחסים בקיבוץ. להגיע לאיזון מסוים ולהבנה שתהליכים שקורים צריכים לעבור לפסים מקצועיים יותר ואישיים פחות, וככלל לנסות ולהימנע ממריבות אישיות. בגדול, אני חשה שחל שינוי בפן הזה. כן, יש לא מעט סוגיות מורכבות על סדר היום, ובעיות שצריך לפתור אבל אני מרגישה שהשיח הציבורי מעט נרגע ויש רצון עז למשהו אחר. בה בעת אני חושבת שתחושת התקיעות התפוגגה, ובשנה האחרונה הייתה הרבה מאוד תנועה – החלטות גדולות שהתקבלו, שינויי כוח אדם, תהלכים חברתיים ועוד…

ברמה האישית גם אני עברתי תהליך הסתגלות וכניסה לתפקיד חדש ומאתגר. על אף הניסיון שצברתי לאורך השנים בתפקידי ניהול שונים, אין ספק ש"לעבוד בתוך הבית" זה סיפור אחר לחלוטין. אני משתדלת לטפל ולגשת לדברים ככל הניתן ברמה המקצועית אבל אין ספק שהנטל הרגשי וההבנה שכל החלטה קשורה באופן ישיר לחיים של כולנו היא סוגיה מורכבת.

להלן על קצה המזלג מחשבותיי על חלק מהאירועים שעברנו השנה.

הסדר הביניים – זה היה האתגר הראשון שהמתין על מפתני עם בחירתי. התחושה הראשונית הייתה של תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. היו כעסים והסברים כאלו ואחרים, דרישות כאלו ואחרות. פירקתי את התהליך לגורמים, רתמתי שותפים ישנים וחדשים ויחד העברנו מהלך שרוב הציבור תמך בו. אני מודעת לכל הביקורות על הנושא ועם חלקם אני אף מסכימה, אבל שמתי לעצמי למטרה שברמה התהליכית הדברים יתנהלו באופן שונה, ואני מקווה שבכך הצלחתי.

חילופי הנהלה ומועצה – גם כאן הדברים החלו בדרמה די גדולה, שעיקרה התפטרות ההנהלה ובחירות חדשות להנהלה חדשה. גם במקרה הזה המיקוד היה לנסות לעשות דברים קצת אחרת בשקיפות ומעורבות ציבורית מלאה. היקף המועמדים והשיתוף הציבורי העיד על הצמא הציבורי לקחת חלק ולהיות שותפים. דבר דומה גם חווינו סביב הבחירות למועצה החדשה – הרבה מועמדים ונכונות לתרום.
ההובלה של הקיבוץ על ידי הנהלה מחוייבת ומועצה פעילה היא חלק חשוב בשותפות ובהובלה של כל התהליכים קדימה.

חילופי כח אדם – אף בעניין זה הייתה שנה של שינויים רבים. נפרדנו מבעלי תפקידים משמעותיים שתרמו רבות לקיבוץ לאורך השנים. כמובן שחילופים כשלעצמם אינם ערובה לשינוי אבל בהחלט ניסינו לבחור באנשים שמביאים איתם רוח יזמית וחדשנות לעבודה. לתוך התהליך רתמנו את טלי רחמני, מנהלת מש"א החדשה, שנכנסה לתפקיד וכבר עובדת במרץ. החילופים והשינויים לוקחים זמן. כצוות אנו לומדים לעבוד יחד על מנת לתרום, לשלב ידיים ולהמשיך להוביל את הקיבוץ בכוחות משותפים. תוצאות ראשוניות ניכרות כבר עם הדחיפה משמעותית שנתן יעקב סיזל המנהל העסקי החדש שלנו, בין אם זה בפיתוח עסקים בקיבוץ, לווי הפרידה משפרירים א' (אחרי שנים רבות בהן נידון הנושא, והשנה יוצא לפועל) פיתוח איזור התעסוקה, טיפול בסוגיות מול המנהל ועוד…
שכונה ג' – ללא ספק המשימה הכי רגישה ומורכבת שעל הפרק. בחודשים הראשונים השתדלתי ללמוד את הנושא ואת הבעיות הכרוכות בו – ולפעול מתוך ההבנה שמצד אחד יש מחויבות הן מבחינת המשכיות ההחלטות, והן מבחינה מוסרית למבקשים לבנות שיושבים על המדוכה כבר הרבה זמן, ומצד שני לעובדה שיש סיכונים ביציאה לפרויקט הנ"ל, עבור כל הנוגעים בדבר. מנהלת הבניה שאותה מובילה מנהלת הקהילה שרון אולמן, קיבלה החלטה מצוינת בפנייתה לחברה מקצועית שתרכז את נושא הבניה, מתוך כוונה לעבוד בצורה מקצועית ככל הניתן.
התוצאות ניכרות – תוך מספר חודשים בודדים השכונה הותנעה מחדש ותהליכים שהמתינו להם שנים התרחשו תוך כמה חודשים במהירות ויעילות.
אני חושבת שאנחנו כקהילה צרכים לטפוח לעצמנו על השכם. על אף שהיו חששות, תהליך ההצבעה והקליטה היה מכובד ובעיקר גורף. אני מקווה שנמשיך בתהליך של קליטת שכונה ג' בזרועות פתוחות, תוך הבנה משותפת של כל הצדדים שהמשימה האמיתית של כולנו היא לבנות קהילה רב דורית, בה כולנו שותפים פעילים למען עתידנו.

שיוך – אולי אחד האתגרים הכי גדולים שעומד לפתחנו. עם כניסתי לתפקיד התגבשה אצלי התובנה לפיה – עד עכשיו כל הצעה שעלתה לדיון קיבלה גוון פרסונלי מידי, ולכן גם חלק מההצבעות היו הצבעות אישיות ולא ענייניות מספיק. על בסיס תובנות אלו נבנה צוות מקצועי מאוד, מיומן ועם הרבה ידע וניסיון שמלווה אותנו. בה בעת גובש צוות השיוך כאשר הגורם שהנחה אותנו בבנייתו היה שילוב ושיתוף של אנשים חדשים מתוך הקהילה. האתגר הגדול ביותר עוד לפנינו. הצוות עומד לפני הצגת הצעה לציבור שמנסה לחשוב מחוץ לקופסה ולהציע כיוון שמשתדל לתת מענה הגון לצרכי הציבור השונים. אני מקווה, שכפי שהוכחנו לעצמנו עד כה, שגם תהליך זה, גם אם יהיו לגביו חילוקי דעות, יעבור מתוך כבוד הדדי ורצון להמשיך לחיות יחד.

שיח ההסכמות – צריך להודות ביושר, ששיח ההסכמות שנתלו בו תקוות רבות, לא צלח בסופו של יום. כמובן שיש נסיבות שהקשו באופן אובייקטיבי על השיח. התהליך עצמו נתקע בתקופת הקורונה, דבר שהקשה מאוד על רצף ועל התמקדות. הדברים כבר נדונו וסוכמו אבל אני חושבת שניתן ללמוד מהתהליך על הנכונות והצורך הקהילתי בחיבור ופעילות משותפת. אני בעיקר לוקחת מהתהליך את ההירתמות של אנשים בקהילה לעשיה, בין אם זה חברי הצוות, המנחים או צוות ההסברה – כולם תרמו מזמנם הפרטי למען הכלל בתקופה בה התנהלות כזו לא היתה כלל מובנת מאליה.

לסיום, היו עוד דברים עליהם דיברתי כשנכנסתי לתפקיד ובהם – פיתוח חזון כלכלי-עסקי, צוות קדנציות ועוד. כל הנושאים הללו ועוד רבים נוספים, בהחלט עוד על סדר היום וכבר מותנעים קדימה. כפי שאמר ג'ון לנון: החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות אחרות (תרגום חופשי מאנגלית). אז תוכניות רבות על סדר היום, לפעמים המציאות מובילה ולפעמים התוכניות – אבל העיקר שעושים. ובהסתכלות על השנה האחרונה הייתה הרבה תנועה ולא מעט עשיה של כולנו.

תודה לכם, חברי קיבוץ גבעת חיים איחוד על שנה מאתגרת. אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם. אני נפעמת כל יום מחדש מהמקום ובייחוד מהאנשים.
תודה לכל המנהלים הצוותים והאנשים התורמים לקיבוץ ולקהילה – בזכותכם זה קורה.
אז עבודה רבה עוד לפנינו – אין רגע דל.

שתהיה לכולנו שנה רגועה ובריאה.
ליאורה