צילום: היידי עפרון

השנה החולפת תיזכר כשנת קורונה, מגיפה שפרצה והפכה כל פרט בחיינו שונה. אין מקום בחיינו הפרטיים, הציבוריים, התעסוקתיים והמשפחתיים, שהקורונה לא השפיעה עליו, נגעה בו והפכה אותו על פניו.

בצל הקורונה למדנו להשתנות, לפרוץ פרדיגמות ותפיסות חיים, כשמחוץ לבועה הקיבוצית – מערכות בחירות (מי סופר כבר כמה) ומבצעים ואנו מנסים לשנות ולהשתנות, להדביק את קצב ההתרחשויות ובעיקר את הנחיות קבינט הקורונה.

לומדים לנוע בתוך מתווים שאינם ברורים תמיד, לנהל שגרה ואירועי הדבקה, לבנות מאפס נהלים וכללים כאשר בצל כל אלה, התגלתה עוצמתה של הקהילה: למדנו וראינו שחוסן זו לא רק מילה יפה, הוכחנו שאנחנו יותר סתגלתניים ממה שנדמה, יותר יצירתיים ממה שהאמנו, הרגשנו את רוח הנתינה וההתנדבות וצלחנו גם את המטרות הקיבוציות שלנו יותר ממה שאולי חלקנו האמינו..

שיוך, קליטה – שתי מילים "קטנות" אך גדולות וכבדות משמעות, הפכו למרכז השיח הציבורי ולא בכדי.

האחת – עגלה כבדה ומורכבת המושכת (יש יגידו דוחפת) את פרויקט הקליטה הגדול של שכונה ג', שלצורך התנעתו המחודשת נדרשנו לקבלת החלטות ציבוריות של הגדלת חלקת המגורים וההתחייבות לפעול לפי מתווה מסודר להשלמת בחירת חלופת השיוך.

השנייה – הכניסה להסדר הביניים. במקביל, עדכון מנדט למנהלת הבנייה, תוך חתירה נחושה, כמעט סיזיפית, להגשמת מכלול האלמנטים עבור מימוש הפרויקט.

אבן דרך משמעותית ומרגשת, שנראתה כמעט כבלתי אפשרית בנסיבות, הייתה קליטת הבנים והבנות בחודש יולי האחרון. אמירה ברורה של הציבור ורצונו הגורף לראות את הבנים ממשיכים את שרשרת הדורות למרות ועל אף הפערים.

צילום: היידי עפרון

במקביל, מאמץ מרוכז ומרשים בהובלת ליאורה, צוות השיוך ואנשי המקצוע שנבחרו לסייע, שבסיומו מונחת בימים אלה הצעה לחלופת שיוך ולצידה מנגנוני השיפוי. כל אלה מתנקזים כעת לנקודה מסויימת על ציר זמן ולא במקרה. מתוך המחויבות למימוש החלטות שהתקבלו והאחריות להמשך עתידו של הקיבוץ, כשמובן לכל שהרגולציות כבר פרצו מזמן גם את הגדר הקיבוצית וגם לזמן יש מחיר ומשמעויות.

אך מלבד אלה, יש כל כך הרבה עשייה חשובה מאין כמותה המתרחשת יום יום שעה שעה – בין אם בחינוך, בבריאות והרווחה, בתרבות וכלל ענפי הקהילה הממציאים עצמם בכל פעם מחדש ונותנים את המיטב שיש בהם למען המשך קיום שגרת חיים מיטבית.

כמו אלה גם הצוותים וההנהלות שעובדים. לכולם מגיע פירגון ענק על שהצליחו ומצליחים לנהל מציאות מאתגרת ומורכבת מלאת תהפוכות והפתעות עד כי נדמה לפעמים שהכל מובן מאליו. אז הקורונה עוד לא עוזבת ואיתה גם ממשיכים במשימות הקטנות והגדולות וחשוב להעריך ולזכור מאין באנו, מה השגנו, ולאן אנחנו הולכים.

אני רוצה לאחל ולקוות, שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה יפה ובעיקר שונה, שנתמקד בהתבוננות על היש ועל הטוב, על החוסן ועל היחד, שנהיה טובים יותר לעצמנו ולאחרים, שנגשים חלומות ובעיקר – שלא נפסיק לחלום אותם ולהאמין שהכל אפשרי. למדנו והוכחנו זאת בשנה החולפת ועכשיו, שנה חדשה בפתח. נקבל אותה בטוב וגם את עצמנו, עם הפגמים, בדיוק כמו שאנחנו, נלמד לאהוב ולסלוח.

לכל התלמידים וילדי מערכות החינוך, אני מאחלת שתהיה זו שנה פחות "זומית" ויותר מקרבת, משמעותית מסקרנת וחווייתית. אנו עושים מאמץ להקמת גן השעשועים החדש ליד הגנים, בתקווה שתזכו ליהנות ממנו עוד לפני בוא החורף והגשמים.

צילום: שלמה כהן

"ילד הולך לו ברחוב
בבוקר בהיר של תשרי
אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו
משגיח, רואה – לא – נראה
ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה

איך עוד שנה פה נפתחת
כמו כל שנה, בסתיו,
איך בן הולך לו לבד
ואב בעקבותיו.

שוב הם שרים על הגשם
שוב הם שרים על סתיו
ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב

(א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.)

כל עוד עולה הבוקר
כל עוד נכתב הלוח
כל עוד הולך לו בן
ואב בעקבותיו
כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה
כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה

כל עוד הים מתעורר
כל עוד הרוח עולה
כל עוד על שחור הלוח
תתנוסס מילה".

ש נ ה  ט ו ב ה !

(עלי מוהר)