באוטובוס התרשמתי מהלהט והאנרגיה שהשקיעה בהתנגדות ובהסברים על הסכנות הטמונות בהקמת מפעלי הגז כאן בעמק חפר.

התעניינתי מי זו הצעירה ה"מתלהבת" והתברר לי שהיא בעצם משלנו! ייחוס משפחתי רחב:

קודם כל הבת של שולה (נחמני-כרמי), נכדה של שאול ויונה אופיר ז"ל, וגם אחות של ורד נחמני, ואחיינית של גלעד כרמי… ואם זה לא מספיק קרוב אז התברר לי שלאחרונה עברה נורית, יחד עם בן זוגה, ירון, לגור פה בינינו, בדירה של סבא וסבתא שלה – ג'ני ועדי נחמני ז"ל.

כבר מזמן רציתי לדבר אתה על למה ואיך היא הגיעה להיות פעילה דומיננטית נחרצת במטה המאבק "גז לים", והנה היא ממש פה איתי. אז שאלתי.

השאלה מציתה את נורית והיא סיפרה את הסיפור ברצף, שסחף גם אותי לתובנה שכל מה שעשינו עד עכשיו הוא מעט מידי מול ממדי הסכנה האמתית שמונחת לפתחנו.

הנה הסיפור של נורית:

"לפני כשנה הגעתי לערב הסברה של מטה המאבק שנערך במושב חוגלה. שמעתי את הפרטים והזדעזעתי. פשוט לא יכולתי להמשיך לשבת, רציתי לצעוק, ועל המקום החלטתי שאני מחויבת במאה אחוז למאבק על הבית שלי. היות והרבה שנים עסקתי בהפקה ואני טובה בארגון ארגנתי כבר באותו השבוע הפגנה קטנה בכיכר של מושב חוגלה אליה הגיעו 150 אנשים. את השלטים להפגנה ציירתי יחד עם אחותי והאחיינים שלי עם ציוד מהסטודיו של ורד, זו הייתה ההתחלה. אחר כך הייתה ההפגנה בצומת העוגן, הרעיון והיוזמה להביא את הטרקטורים היה שלי, גייסתי את גד"ש חפר עם הטרקטורים שלהם, נהגים וטרקטורים מחוגלה וגם את החברה מהגד"ש של גח"א. זו הייתה פעילות סביב השעון בשכנועים, לוגיסטיקה, וועדת קישוט. את כל אלו עשיתי בתיאום עם מטה המאבק. חסימת הכביש עם הטרקטורים הייתה נקודת שיא חדשה שהעלתה את המאבק לפריים טיים של ערוץ 2. כשהמטה ראה שאני בעניין צרפו אותי לפעילות, ומאז כל מה שעשיתי בזמן שלא עבדתי או ישנתי זה להיאבק".

ש: ספרי לי עוד מה נעשה מאז?

נקודת התפנית הבאה הייתה שהחברה ממושב גן יאשיה שהציעו להשבית את ביה"ס ולהביא את התלמידים להפגנות הבאות. אני לקחתי אחריות על גיוס בני הנוער, והתחלנו לפעול בתוך בתי הספר. בני הנוער נכנסו בכל הכוח והביאו איתם רוח חדשה וגם הרבה מהתושבים להפגנות בירושלים.

ש: איך עושים את זה? פה אני לא הצלחתי להזיז את החברים ולהוציא אותם מהאדישות.

אכן, אחת האכזבות הגדולות שלי הייתה חוסר הפעילות בגבעת חיים איחוד. כל החיים שלי אני בעצם הייתי פה – גם כילדה וגם כמתבגרת, ותמיד הסתכלתי בהערכה על מה שקורה כאן. הרי יש כאן כשרונות בלתי רגילים, אנשים מיוחדים, איך זה שדווקא בעניין כל כך קריטי האיחודניקים אדישים? כדי לא לכעוס יותר מדי ניסיתי להמציא לעצמי סיפור על הקשיים שעברו על הקיבוץ בשנים האחרונות אבל בכל זאת אני מצפה שקיבוץ כמו זה לא יעמוד בצד.

ש: איך זה קורה שמישהו כן מחליט להיות מעורב?

מעניין לציין שדווקא הפעילויות שעוררו הכי הרבה באזז היו של יוזמות מקומיות ואישיות שבאו מאנשים יצירתיים. למשל, בניית הקבר באזור של פסטיבל גשרים בנחל זו יוזמה של בחורה יצירתית מעין החורש. היא הגתה רעיון, גייסה תרומת שיש, פנתה למטה המאבק ואני הפקתי את הקמת הקבר. לפסטיבל הגיעו אלפי אנשים, המיצג זעזע, והתחיל שיח שחלחל גם למקומות הרדומים שבעמק.

בני נוער יזמו וצילמו סרטים, היה הפנינג בכל בתי הספר התיכוניים, ולאחרונה קמה גרפיקאית מהמעפיל עם רעיון קמפיין "על גופתי" שהפקנו לפני חודש ועלה למדיה בשבוע האחרון.

רון ארזי מגבעת חיים איחוד יושב אמנם בפינלנד הרחוקה אבל אוסף ומנתח בשבילנו המון מידע מאתרים בכל העולם. אני מלאת השתאות מעומק המחקר, הזמן וההשקעה שלו. בימים אלו הוא מנסח עשרות דוגמאות להתנגדויות שישמשו אותנו התושבים וספציפית התנגדויות שרלוונטיות לקיבוץ.

זה אולי מפתיע, אבל כיום מועצת עמק חפר מעורבת, משקיעה משאבים ופועלת בהרבה יותר מכל המועצות האחרות במאבק, ולמטה שלנו יש הכי הרבה מידע בנושא. אפילו גופי התכנון של המדינה – אלו שתומכים בהקמת מתקן הגז, יודעים מעט מידי על כל מה שעלול לקרות בעקבות הקמתו ביבשה. הפעילים פה הם אנשים רציניים, והיום לפי המחקר האחרון שעשו, מתברר שגם עלויות ההקמה של מתקן בים הן פחותות מאשר הקמת המתקן ביבשה.

מי מימן את כל ההפגנות, הפרסום וההפקות? אלו דברים ממש יקרים.

האמת היא שהמועצה פועלת יחד אתנו באופן שוטף. בהתחלה דיברו על כסף קטן היום כבר מדובר על מיליון וחצי שקל שהוזרמו לפעילות כנגד המהלך, במקביל יש תרומות פרטיות של תושבים, עסקים וישובים בעמק.

את בוודאי מכירה את הטענה שהמועצה התעוררה מאוחר מיד…

מידת העמימות שבה נקטו הגופים המתכננים הייתה ברמה כל כך גבוהה שאף אחד בהתחלה לא באמת הבין על מה מדובר. זו הייתה הטקטיקה שלהם על מנת להחליק את ההחלטה. בכל מקרה, נכון להיום אני מאמינה שמיותר לדבר ולבזבז אנרגיה על מה שהיה, מה שחשוב זה מה כל אחד יכול לעשות. אני מאמינה ביוזמה ועשייה, לא בפוליטיקה והאשמות. אני מזמינה את כולם לעסוק במה שחשוב באמת, וזה מה הוא יכול לעשות היום!

אז מה יקרה עכשיו?

עכשיו אנחנו בשלב ההתנגדויות. המועצה מעמידה לרשות התושבים עורכי דין שיחתמו על התנגדויות להקמת המתקנים. זה משהו שכל תושב יכול וחייב לעשות בעצמו. כאמור, בעזרת עורכי דין של המועצה ורצוי שיהיו גם עורכי דין נוספים שיעבדו יחד איתנו. המטה מרכז כרגע את כל המידע להתנגדויות שכל יישוב יכול להעלות. למשל גח"א – המפגע הכי חמור זה הסכנה של פיצוץ צינור הגז שעובר ליד בית ספר משג"ב. כל חור קטנטן בצינור הזה יכול ליצור פיצוץ אדיר ולמחוק את כל מה שעובר בדרכו, אבא שלי למשל יגיש התנגדות על הנזק העתידי שייגרם לפרי ההדר שלו ועוד… ככל שנצליח להגיש יותר התנגדויות נעלה את הסיכויים השלנו לנצח. את ההתנגדויות אפשר להגיש רק עד 22 בינואר 2014, ככה שכדאי לפעול במלוא המרץ והעוצמה. בימים הקרובים יפורסמו תאריכים על ערבי הסברה ביישובים, והתושבים יקבלו את המידע הרלוונטי ויהיו עורכי דין שיחתמו על ההתנגדות. ערב ההסברה של ג.ח.א יתקיים ביום ראשון 5/1 בקיבוץ המעפיל. אני מקווה שהפעם תהיה נציגות מכובדת מהאיחוד, זו ההזדמנות לכל מי שלא לקח חלק עד היום לפעול למען העתיד שלנו.

נורית הבהרת את הנקודה, אני מקווה שהשיחה הזו תעורר כאן את דעת הקהל ותגרום לעוד ועוד אנשים טובים להתגייס למשימה, ושאלה אישית – מאז שראיתי אותך לראשונה אם אני לא טועה התעגלת מעט?

כן , גם נישאתי לירון שהכרתי במסגרת שאלון שענה לי לסמינריון שכתבתי ללימודים…

מה למדת? ובמה את עוסקת כיום?

למדתי תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, טיפול באמצעות פרחי באך, ומזה כעשר שנים שאני מרכזת פרויקטים חברתיים במגזר השלישי. ריכזתי שש שנים קבוצות חברתיות לנכים עם שיתוק מוחין. עבדתי שנה עם נפגעי נפש בפרויקט מיוחד, ומזה כשנה וחצי אני עובדת בעמותת "בעצמי" ומרכזת תכנית תעסוקתית לנשים בחדרה. אני עובדת ברווחה ומעניקה במסגרת התוכנית כלים, מיומנויות תעסוקתיות וליווי מעמיק לנשים, בעיקר חד הוריות, לצאת ממעגל האבטלה לתעסוקה הולמת ולמימוש פוטנציאל. אני מאוד נהנית מהעבודה, יש לנו סיפורי הצלחה מרגשים מאוד בחדרה – תענוג גדול. לאורך השנים עסקתי בהפקות, מחתונות להופעות – היום אני בעיקר בענייני הפגנות…

ומיהו בן הזוג שלך?

ירון אווסקר, הוא בן למשפחה שעלתה לארץ מבומבי ללוד. הם משפחה ששומרת את המסורת שהביאו איתם מהודו. לפני שנתיים טיילנו טיול שורשים מרגש בהודו, ואפילו חגגנו חינה הודית לפני החתונה, וזו הייתה חוויה גדולה לכל המשפחה.

ירון למד לתואר ראשון במדעי המדינה ומזרח תיכון ולתואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה. כיום הוא עובד ברשות האוכלוסין וההגירה, ביחידה למבקשי מקלט.

שניכם עוסקים בנושאים מאוד חברתיים, בתמיכה באנשים במקומות קשים, לא קצת כבד על שני צעירים כמוכם?

העבודה של ירון מורכבת וכוללת תכנים לא פשוטים. אני לא מרגישה קושי, התמכרתי לעשייה חברתית. זה בדם שלי, אני נהנית מכל רגע ומעורבת כל כולי בעשייה למען הנשים שלי. בשנה האחרונה אני עובדת וכל זמן פנוי אני משקיעה במאבק אבל בקרוב כנראה שאצטרך לחשוב ולפנות זמן גם לעצמי ולמשפחתי.

ולמה החלטתם לגור דווקא כאן?

כמו שסיפרתי לך אני בעצם גדלתי כאן, והייתי מאוד מחוברת לקיבוץ. מאז שורד עברה לכאן היא רצתה שנעבור לדירה של ג'ני נחמני ז"ל. החלטנו לעזוב את הצימר הצנוע שלנו במשק של אבא בחגלה ועברנו לקיבוץ. את יודעת מה נחמד? כשהסבים נפטרו חלק מהריהוט והדברים שהשאירו עבר אלינו, ועכשיו כשחזרנו לבית שלהם פשוט החזרנו את הכל למקום שלו. יצא לנו בית נעים – זה סוג של לחזור הביתה.

השיחה ביננו נמשכה עוד ועוד אבל תקצר היריעה –

ברכתי את נורית וירון שתהיה להם קליטה נעימה וקלה, וברכתי את עצמנו שיש פה צעירים כל כך איכותיים ואכפתיים שבטוח ישתלבו בעשייה בעתיד ויתרמו רבות לכולנו.