כשאני מתיישב מול טלי רחמני, נופל לי האסימון ומעיף אותי 50 שנים אחורה. הרי אלו בדיוק המטרים המרובעים בהם היה יושב סדרן העבודה בשנות השבעים, מקום אליו הייתי מתלווה לאבא בערבים ושם היו כל חברי הקיבוץ ( כמעט) נפגשים, מדי ערב, כדי לשמוע מה יעשו מחר וכנראה גם כדי לפגוש זה בזה.

על הקירות תלויות תמונות מאותם ימים, של נשים ואנשים ברפת, בפרדס, במסגרייה, אותם ימים בהם סביר שדברים היו פשוטים יותר כי היה סידור עבודה ולא "משאבי אנוש".

צילום: אמיר שילה

והאחראית על משאבי אנוש בגח"א היא, כאמור, טלי רחמני. "אני גרה בזכרון יעקב, נשואה לאודי ואמא לאלה, שקד וירדן", היא מספרת. "יש לי תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר שני בייעוץ ארגוני ובכלל, אני אוהבת מאוד ללמוד – למדתי הנחיית קבוצות, אימון אישי, פסיכולוגיה חיובית ומשחק בהנחיה. בכל שנה, אני משתדלת לקחת קורס שמעניין אותי ומעניק לי כלים לעבודה שלי".

היא עבדה באגף משאבי אנוש כמנהלת גיוס ורווחה בקבוצת "קידום" וגם ניהלה בית לנוער בסיכון באור יהודה. "קיבלתי שם יסודות של ניהול ועבודה עם אנשים שמועילים לי מאוד גם בעבודתי כיום", היא מספרת. לאחר מכן עבדה במשך שמונה שנים בחברת "מנורה-מבטחים". "עסקתי בליווי של מנהלים בתהליכי רוחב, בהערכה ומשוב, הכשרות וקורסי מנהלים. לאחר המיזוג קפצנו מ-500 עובדים ליותר מ-3,000 וזה היה תהליך מרתק מהזווית של משאבי אנוש. בסיומה של אותה תקופה, חשבתי שיהיה נכון עבורי לעבור ולעבוד כמנהלת בתחום משאבי האנוש".

אז החל המסלול שלה בתנועה הקיבוצית. "שלחתי קורות חיים והתקבלתי לתפקיד מנהלת משאבי אנוש של המלון בקיבוץ נחשולים ובמקביל עסקתי בניהול מש"א של הקיבוץ וזו הייתה ההיכרות שלי עם העולם הקיבוצי.

אני שואל אותה מה דעתה על העולם הקיבוצי – וכן, לוקח לה כמה שניות לגבש תשובה. "הקיבוצים מעניינים מאוד", היא מנסחת. "בעיקר משום שהם נמצאים כעת בתהליכים מורכבים מאוד ולא פשוטים וזה מעניין מאוד בעיניי, בעיקר בשל האפשרות שהתפקיד נותן לי לעבוד עם האנשים". מאז יוני 2021, היא מנהלת משאבי האנוש בקיבוץ גבעת חיים איחוד.

"פגשתי פה אנשים טובים שאפשר לעשות איתם דרך", היא מדגישה. "אני בשלב של פגישות עם עובדי הענפים, אחרי שכבר פגשתי את מנהלי הענפים. יש כאן שילוב של שטחי פעילות שונים בתכלית, כמו גד"ש, נווה נועם, רפת ועוד, כשכל אחד מהענפים דורש כישורים ויכולות שונים ומציב אתגרים שונים בפני העובדים בו".

צילום: אמיר שילה

אנחנו מדברים קצת על העבודה בקיבוץ של פעם, אל מול העבודה ב"קיבוץ המתחדש". אני מספר לה שבקיבוץ ההוא, של פעם, לא תמיד היו יעדים עסקיים מוגדרים, או משובים על עבודתם של החברים.

"למנהלים המצוינים שפגשתי יש אתגרים רבים – מול הקהילה ומול הסטנדרט והיעד העסקי. זה עדיין נמצא כאן בחיתולים כי כפי שאמרתי, הקיבוץ בתנועה של שינוי", מפרטת טלי. "לשנת 2022 בנינו תוכנית של עמידה ביעדים, הכוללת הערכה ומשוב וגם מודדת את השירות שהענף מעניק לחבר. זה משהו שעובדים צריכים ללמוד – איך לתת שירות, איך למדוד את זה וכך גם את ההערכה של הביצועים. בנחשולים עשיתי משוב בפעם הראשונה בהיסטוריה של הקיבוץ, מתוך ידיעה שעד אז זה לא קרה שם".

אנחנו מדברים על עולם העבודה שטס קדימה בעשורים האחרונים מבחינת הכלים המקצועיים ועל כך שבקיבוצים, זה עדיין לא קורה בהיקף מלא. "נכון, אני גם לא חושבת שצריך לשנות תרבות מקצה לקצה", היא מבהירה. "אבל חשוב ונכון לחשוף את הקיבוץ וחבריו העובדים בענפים לכלים מהעולם העסקי. יש כלים וכישורים רבים שניתן ללמוד אותם ואני ממש לא באה להרוס משהו קיים אלא רוצה לייצר משהו נוסף יחד איתכם, משהו שיעזור לעובדים לקבל כלים ולכל חברי הקיבוץ לקבל שירות טוב יותר".

היא חברה בפורום המנהלים העסקיים של הקיבוץ, מתוך רצון ללמוד את הקיבוץ ועסקיו. "בנינו תוכנית משאבי אנוש שתענה על הצרכים. לראשונה הגשנו תקציב משאבי אנוש ייעודי ובו תוכנית הכשרת מנהלים, מדידת שירות, הסדרת נהלי עבודה וכל זאת בשקיפות מלאה. כעת אני כותבת נהלי עבודה ובהמשך אעסוק בהטמעתם וזאת במטרה ליצור אחידות", היא אומרת. "במקביל נעשה ניתוח של המבנה הארגוני בקיבוץ – האם הוא נכון או שיש צורך לשנות? ודברים נוספים, כמו גיבוש מערכת רווחה אחידה לכל הענפים".

צילום: אמיר שילה

כמי שעובדת בקיבוץ ואינה גרה בו, יש לה נקודת מבט שגם מהווה את נקודת הסיום לשיחה שלנו. "אני חושבת שלעיתים מי שגר כאן, תופס כמובן מאליו את המכלול של המתנות שיש לכם פה. למשל מערכת החינוך הבלתי פורמלי כאן היא משהו יוצא דופן, עם ההקפדה שלא משנה מה, המערכת פתוחה ועם המאמץ הבלתי פוסק לאייש את כח האדם הדרוש לכך, שלא לדבר על כך שזה באמת מקום נפלא לגדל בו ילדים".