אדם בא למורה הזן איקיו. "מורי, כתוב לי בבקשה כמה מילות חוכמה". נטל המורה מכחול וכתב "תשומת לב". "זה הכל?" תמה האיש, "בבקשה תוסיף עוד משהו". איקיו כתב: "תשומת לב, תשומת לב".

"נו", אמר האיש, "אני לא רואה בזה עומק או תחכום מיוחד". אז כתב איקיו: "תשומת לב, תשומת לב, תשומת לב". האיש, שחשב שמשטים בו, תבע בכעס "מה בכלל אומרת המילה הזו תשומת לב"?. איקיו השיב: "תשומת לב היא רק תשומת לב". האוצר שלנו זה תשומת הלב – היכן אתה שם את ליבך?

תכתבי, תכתבי – הוא ביקש (עורך העלון).

די. כתבתי ברכות, כתבתי חזון, כתבתי תשובות, כתבתי הערות, כתבתי תקציב, כתבתי מכתב בו אני מסיימת את המשימה שלי בחינוך במרץ 2022 וכתבתי שעד יוני 2022 וזהו.

אז כתבתי.

הפעם, 18 באוגוסט 2022 – עם סיום שנת העבודה שלנו והיציאה של המערכת לחופשה, אני אומרת שלום, להתראות ותודה רבה. פגשתי ביעל חילי, מרכזת החינוך הנכנסת ואמרתי לה: "לא צריך להכנס לאיזה נעליים, צריך ללכת בנעליים המתאימות לך".

אבל לדעתי, תשומת לב הכי חשובה. אבל גם זה עניין מקומי ואישי, כמו כל דבר כאן בעצם. אמרתי ליעל, שאני באתי להיות מהצד של הילדים. תמיד לקחתי וראיתי את הצד שלהם ולעיתים זה לא נראה, אבל אני בצד של הילדים. אם יש מכות, אני תמיד מבררת איפה היו המדריכים שלא חשו וראו שיש כאן תהליך של פגיעה ותגובה. לכן גם לא מעלים כאן ילדים על המוקד ולא נפעמים ונסערים מכל אירוע.

יש כאן קהילה קטנה שחיה עם מורכבות החיים. אנחנו קהילה במערכת החינוך, קהילה של הילדים, של ההורים של הצוות ואחד התפקידים שלנו הוא להכשיר ילדים לחיות בקהילה. להבין את הרב-גוניות הקהילתית ולתת מקום לכל אחד. זה די מורכב, די מסובך, די מדיר שינה – איך שומרים על קהילה שכזו?

קודם כל, יש לה "אני מאמין" ברור, חד ומובהק שחיים אותו ביומיום וגם, משתדלים להגיב תמיד באותו אופן ומכבדים התנגדויות וביקורת. זה די מורכב, די מסובך ודי מדיר שינה, אבל זה חלק חשוב מהשלם.

טוב, אפשר לומר שוב: תשומת לב. זו עבודה המחייבת תשומת לב לפרטים קטנים, לפרטים גדולים, למהות וביצוע, עבודה המחייבת תשומת לב לאנשים, מה מפעיל אותם ומאיזה מקום הם באים ברגע הזה? זו עבודה, אולי יותר משימה, המחייבת הישענות על מרחב גבוה יותר.

אני אומרת שלום ולהתראות לא כי עייפתי, לא כי נמאס לי אלא כי חשוב לי ללכת למקום הבא שלי. זה חשוב לי להניח כל תקופה ולצאת לאתגר הבא.

הגעתי לחינוך דרך היותי יו"ר הנהלה חינוכית וכאשר סיימה רכזת החינוך את עבודתה, ראיתי חשיבות רבה לעשות גם את החלק הזה. באים יועצים, כותבים המלצות (יש מלא) ולא בטוח שהן נשענות על מה שקורה בשטח ומה שמתאים לשטח ולקהילה הזו. אז בחנתי לעומק את שנחוץ כאן והסתערנו בעוז על כל משימה שהונחה לפתחנו.

אני מסיימת את שני התפקידים. יעל תהיה רק רכזת חינוך ובהמשך ימסרו שמות חברי ההנהלה החינוכית והיו"ר שלה, עליהם יוסכם ע"י בחינת המבנה הארגוני החדש המתנהלת כעת בקיבוץ. בינתיים קצת סיכומים ותשומת לב.

ההנהלה החינוכית היא "הלמעלה" – כאן דנים בתכניות, בתקציב, בבעיות שהיו בעת הקורונה, בעת השביתות, כאן מכתיבים את לוח החופשים ועוד ועוד. לא נכנסים אל "מי עשה מה", אלא "לפי מה כל דבר ייעשה". יש כאן הנהלה הפועלת שנים רבות, מורכבת מחברים שרצו לקחת בה חלק והיא מסורה מאוד מאוד.

תודה לשותפים: נורית לוי, אנטה, טלי אחיטוב, תמר שגיא, יפעת, ענבר, ענת הורוביץ, מורן ולביאה. היו גם אבידע, אמיל, סמדר, אדם, ליאורה, שקד ובטוח שכחתי – סליחה.

ויש את צוות הנעורים המלווה את החטיבה הבוגרת וכולל את גלי, דוריס, מור, מורן, יפעת ואותי. צוות זה נפגש במיוחד לקראת האירועים הגדולים של הנעורים וגם אם, חלילה, יש אירועים מיוחדים וצריך להתכנס אליהם. תודה גדולה לצוות זה, כי אין מסיבות בלי תורנויות הורים ועמידה בשער וזה רק חלק קטן ממה שנקרא תשומת לב. אמרתי כבר תשומת לב?

אני אוהבת את המסיבות, את מפגן האש, את הלילה הלבן, את הטיולים, את היומיום ואני אוהבת את המפגש עם הילדים.

חשוב שיהיה משהו שידע להעביר נכון את הילדים לשלב הבא שלהם. אנחנו מתעסקים בזה כל הזמן, שכל ילד יהיה מודע לעצמו, לחוזקות שלו, למי לפנות בעת צרה ושאלה ויכול לעבור בבטחה  לשלב הבא של החיים שלו.

אני יודעת שאחרינו, בשלבים שבין שנת השירות לחיים אחרי הצבא, אין מבט עם תשומת לב לילדים האלה. אולי עכשיו, עם בחינת המבנה הארגוני והארנונה והשיוך, יימצא המבט.

אני מודה לצוות הנהדר שעובד כאן במסירות אין קץ. אני אוהבת את תשומת הלב שלהם לכל ילד וילדה, כולנו מבינים מה זה תשומת לב ונאמנות לערכים עליהם אנו נשענים. חשוב לנו כאן לדבר אמת, אפילו שלעיתים זה מציב בפנינו מראה לא משהו משהו ולא מוותרים על האמת, נושאים בתוצאות.

ותודה לטלי, לצורית, לדבי. "הצוות המוביל", ככה אנו קוראות לקבוצת ווטסאפ הזו, איזו ברכה יש לגבעת חיים בצוות המוביל הזה, המוביל ללא מורא וללא חשש את כל הילדים לאן שצריך בשקט, בשמחת חיים, בנאמנות ובמסירות, במקצועיות ובתבונה.

תודה ליפעת הנמצאת בכל צומת ופותרת כל בעיה, מלווה את הילדים בנתיבים הבאים שלהם ואת החטיבה הבוגרת. תודה ענקית ליפעת.

תודה לכל הצוות הצעיר המתלווה אלינו בכל שנה, מבין את שאנחנו מבקשים ומוציא לפועל. תודה גדולה לעדן, לאיתי, לרוני, ליונתן, לעומר, לנועה, לרין, לבר ואי-אפשר בלי תודה ענקית לסער ונטע.

תודה לכל בני הנוער השעובדים איתנו במערכת, תודה להורים הנותנים אמון, שותפים שתמיד עוזבים את העבודה שלהם ובאים, תמיד נכונים לקחת חלק בכל בקשה ונסיעה לים, לטיול, להעברת נושא בבית הילדים, באמת תודה גדולה.

תודה לאנטה, הנושאת בעול כל כך הרבה שנים, מובילה מערכת כה מורכבת ביד בטוחה וחכמה, במסירות ללא גבול. תודה ליעל וגילה שהמשרד מקבל חיים אחרים איתן.

תודה ליפתח מהאורווה שפתח בפנינו את עולם הסוסים, תודה ליובל שתמיד תמיד מארח אותנו בפינת החי, תודה לניב על אירוח הילדים בעבודה בענפים ועל גינת הירק, תודה לאלה על האירוח בחדר האוכל, תודה לחזי על המתינות והסובלנות בכל בקשה, תודה לאמיתי וצוות החשמליה שתמיד באים, תודה לאמנון ויורם מהבריכה ("תבואו תבואו") ולתניה שכולם, כולם רוצים אצלה לעבוד. תודה לצוות הנהלת חשבונות, לזהבה על המשכורות, ליוני, לליאורה, תודה לגילת ולממי וגם כאן תמיד "תבואו תבואו".

תודה לכולם (גם כאן בטח שכחתי, סליחה אתכם – עסק עם קשישה). בסוף כתבתי המון. רצית רק לכתוב תשומת לב – ומה יצא?

תודה.