כדורגל בערב חורף, אחרי שהשמש שוקעת.

לא לשים לב למים בגרביים, לא לרוח הקרה, לא לחושך.

רק לבעוט. שוב ושוב, את המסובבת הזו, מפינת הקרן, עד שייכנס.

גם אם צריך לבעוט 1,000 פעמים.

לא להיכנע לקור, לתסכול, לעייפות.

אין זרקורים.

בקיבוץ של פעם הם כמעט תמיד מקולקלים, בקיבוץ המתחדש צריך מפתח.

רק לבעוט. שוב ושוב, את המסובבת הזו, מפינת הקרן, עד שייכנס.

להקשיב לשקט מסביב ולראות על הקו ממול את גבי פלד, מחייך ומראה איך להטות את הגוף כדי לסובב לפינה הרחוקה.

רק לבעוט. שוב ושוב, את המסובבת הזו, מפינת הקרן, עד שייכנס.

לא לחשוב על המנה שנחטוף מאמא כי לא התלבשנו כמו שצריך.

כן, חושך וקר, אבל למי אכפת? המסובבת לא נכנסה עדיין.

להקשיב לשקט מסביב לראות על הקו ממול את אילן אסטליין מחייך ושואג הוראות איך להכניס את הצד של הבוהן בצד של הכדור.

לא להרגיש את השפשוף הצורב שנגרם מגרביים רטובות בנעלי עור שבועטות בכדור רטוב.

רק לבעוט. שוב ושוב, את המסובבת הזו, מפינת הקרן, עד שייכנס.

כדורגל בערב חורף, אחרי שהשמש שוקעת.