רותם- בת 29, ילידת ירושלים, מסיימת בימים אלו כתיבת דוקטורט ומתחילה את ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית. במקביל, עובדת באוניברסיטת בר-אילן כמתרגלת.

אורי- בן 33, לקראת סיום ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית, ועובד כפסיכולוג בטיפול ובאבחון.

איתמר- בן שנה, נולד בירושלים, עובד במשרה מלאה בבית-התינוקות, עסוק מאוד שם ומבסוט.

עד היום גרנו בעיקר בירושלים וסביבתה, וחיכינו להזדמנות לבנות את ביתנו בקיבוץ. אנחנו שמחים מאוד שהנה סוף-סוף זה מגיע לידי מימוש ומצפים להתבסס כאן. מאז עברנו לשכונת הנעורים בקיבוץ בקיץ האחרון, אנחנו מתוודעים, מחדש (אורי) ולראשונה (רותם ואיתמר), למבנה המיוחד הזה שנקרא קיבוץ גבעת חיים איחוד, ולאנשים שחיים פה.

לרותם ואורי,

לפני מספר שנים, עלה הרעיון להקים שכונת בנים בקיבוצנו, בו לא נבנה בית כבר יותר מ 20 שנה. הרעיון נשמע ונראה ערטילאי, כמעט הזוי, כאשר ההקשר המשפחתי שלנו לשכונה סובל מסבירות נמוכה למדי, היות ואתה, אורי, כמו יעלי וליסה, היית רחוק גיאוגראפית ונפשית מההוויה הקיבוצית.

למרות שלא קיבלנו משוב חיובי מכם, נרשמנו לשכונה, בתקווה שהדינאמיקה המשפחתית ושינוי הנסיבות, יניעו אתכם לשקול את האופציה הקיבוצית של המילניום הזה. הסתבר שלא טעינו, עד כדי כך שאפילו הורייך, רותם, עם כל הצער שבריחוק הפיזי, הצטרפו לתמיכה  ברעיון ההצטרפות לשכונה המתהווה.

לידתו של איתמר המתוק, הוסיפה נופך נוסף לתכנית המעבר לקיבוץ, כאשר אתם צועדים בבטחה במסלוליכם האקדמיים והמקצועיים. שנינו "חוגגים" את בואכם לכאן ואת הקשר הנוצר ומעמיק עם איתמר האהוב, החמוד, הסקרן והפעלתן.

כדרככם, השקעתם הרבה מחשבה ותכנון לקראת הצעד הענק הזה של שינוי באורחות החיים שלכם, ואנחנו השתדלנו לתמוך אך לא לדחוק בכם. המעבר לגבעת חיים איחוד, לדירה זמנית תוך לימודים, התמחות ועבודה בירושלים ובתל-אביב, כשאיתמר כאן, בבית התינוקות, חייבו ג'אגלינג יומרני שאתם עומדים בו בכבוד. הצלחתם להעתיק את מוקדי העשייה שלכם לאזורנו במאמצים לא קלים, וניצנים של חיי חברה כאן מתחילים לבצבץ בחורף הקייצי אותו חווים כולנו.

התכנון הפיזי של דירתכם, כבר כמעט מאחוריכם, כששלבי קבלת החלטות שונות הקשורים בתהליך בניית הבית וציודו, עדיין לפניכם. בניית בית, לא פחות מהקמת משפחה, מהווה אתגר לא פשוט לכל משפחה, ואין ספק שגם אתם תאותגרו בכך.

אנו מאחלים לכם ומאמינים שתצליחו לעמוד במשימת הקמת הבית ובניית דרכיכם המקצועיות, התערותכם בקיבוץ ובחברה המשופעת בבני גילכם הנמצאים במסלולים מאתגרים ושונים משלכם.

אנו רואים את השתלבותו של איתמר, רווים נחת מהחיוך השפוך על פניו כשאנחנו מתראים איתו ואיתכם אצלכם או אצלנו בבית או במקומות העבודה שלנו.

מאחלים לכם את כל הטוב שניתן לממש כאן כמשפחה וכפסיכולוגים המפלסים דרך בביתנו הקיבוצי ובעולם המקצועי שלכם. מקווים שהקשר המשפחתי המיוחד שלכם ושלנו עם משפחתך, רותם, יתפתח עם הזמן, למרות הריחוק מירושלים.

אין לסגור ברכה זו ללא מילות תודה להוגי ומובילי פרויקט שכונת הבנים, צפריר, משה, יזהר ויוסי ברוך, וכל שאר השותפים, שללא חזונם ומעשיהם עד כה, לא היינו נמצאים בו אנו במקום ובמצב בו אנו ניצבים כעת,

ולבסוף, אורי ורותם, אנו אוהבים אתכם ומייחלים לאושרכם אושרנו עם הכניסה לשלב המעשי של בניית ביתכם הפיזי והמשפחתי המצומצם והמורחב.

מרל ושלמה