ראיון זה הוא המשך לראיון שנערך עם צפריר בחודש פברואר. מטרת הראיון היתה לשמוע מצפריר על גישתו ותפיסתו את המטרות ודפוסי הפעולה של וועדת התכנון, אותה סיים לרכז לאחר שנים רבות.

שאלתי את צפריר, מה היה ה"דרייב" שלו, כאיש מפתח בכל הליכי התכנון. הוא סיפר על סבתא חנה (אמא של יערה), שהיתה הנויניקית של קיבוץ מעלה החמישה. בזכות חוש תכנון ואסתטיקה מפותח שניחנה בו, ולעיתים תוך עימות עם מתכנני הקיבוץ, קבעה את מיקום המבנים הציבוריים של הקיבוץ (מעלה החמישה). כשהחל לטפל בהליך שיוך הדירות והשינויים הנובעים מ"הקיבוץ המתחדש", גילה שהנושא מאד מעניין אותו, והוא סבור כי זו ירושה שקיבל מסבתו.

נושא השיחה הראשון היה שינוי התב"ע (תכנית בניין עיר). התב"ע החלה כיום על הקיבוץ הינה תב"ע עח/35 שאושרה בשנת 2008. משך הזמן שלקח להעביר אותה, מרגע הגשתה לוועדה המחוזית ועד אישורה, היה כ-8 שנים (הוגשה לראשונה בשנת 2000). מטרתה העיקרית של תב"ע זו היתה לאפשר 400 מגרשי בניה למגורים. כמו כן עסקה התב"ע במיקום שטחי התעסוקה, מבני המשק ומפת הכבישים הפנימיים ואלו המחברים בין הקיבוץ לכבישים הראשיים (581, 9).

בקיבוץ הישן היו בנויים כ-260 בתים, והתב"ע הוסיפה 140 מגרשים, שאיפשרו את הקמת שכונות הבנים.
בשנת 2012-13 נקבעה תכנית אב חדשה לגח"א, שבמסגרתה מתאפשרת הקצאה של 150 מגרשי בניה נוספים (כרגע נותרו לבניה כ- 60 מגרשים פנויים מתוך ה-400 הקיימים). הדיון בנוגע לכיוון ומיקום 150 המגרשים טרם הסתיים, והוחלט להשאיר את קבלת ההחלטות הספציפיות למועד שלאחר אישור התוספת של 150 המגרשים.

היום נמצאים בעיצומה של הכנת תב"ע חדשה, על בסיס תכנית האב כאמור. התב"ע החדשה תאפשר בניה של 150 המגרשים הנוספים, ועדכון נושאים שונים כגון גודל בית הקברות וכן הלאה. לתפיסת צפריר, קיים מתאם בין תכנון הקיבוץ הישן לעולם המושגים והאידאולוגיה של הקיבוץ הישן, וכשיש שינוי בעולם הערכים, צריך להתאים לשינויים אלו גם את המבנה הפיסי. העולם התכנוני של הקיבוץ הישן הוא תרגום והרחבה של הבית הפרטי, לצרכים ציבוריים: בבית פרטי יש מטבח, בקיבוץ יש חדר-אוכל. בבית פרטי יש חדר ילדים – בקיבוץ יש את איזור הילדים (פעוטונים, גנים ובתי ילדים). בבית פרטי יש סלון, בקיבוץ יש את בית העם, מכונת כביסה מול מכבסה וכן הלאה. בקיבוץ הישן לא היתה הפרדה בין העולם הפרטי לעולם הציבורי.תחילת השינוי באבחנה בין הפרטי לציבורי, היתה עם המעבר ללינה המשפחתית. בשלב זה החלו להיווצר הגבולות, ובמשך השנים התחדדה האבחנה בין השניים עד השלב שבו הפרטי הגדיר עצמו היטב ביחס לציבורי. מוסדות ציבוריים הפסיקו במידה רבה למלא את הפונקציות להן יועדו, וטרם מצאנו להם תוכן חדש ורלבנטי.

לדברי צפריר, בעולם של גח"א יש שלוש תקופות:
– עד שנת 2000 הקיבוץ התנהל בתוך משבצת אחת גדולה.
– 2000-2008 תחילת השינוי עם אישור התב"ע (עח/35). למזלנו הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עמדה על כך שנגיש תכנית כוללת, דבר שחייב הגדרות של שטחים ציבוריים ומגורים שאינם לשיוך (שכונת החיילים למשל).
– 2012 ואילך – תכנית האב החדשה שאושרה לפני כארבע שנים ועוסקת בשאלה "לאן נגדל במגורים" וכן עוסקת בהעמקת התכנון בשטח המחנה. כך בא לעולם המושג "השדרה המרכזית", למשל. יש לכך השלכה על המבנים הציבוריים והיישום של התכנית כרוך בעלויות גבוהות.

לדברי צפריר, גח"א הוא קיבוץ מאד מתוכנן. הכנת שתי תכניות אב והגשת שתי תכניות בניין עיר בתוך 15 שנה, יכולה להתאפשר רק במקום בו המודעות לנושא התכנון היא כה מפותחת.

בשנת 2012 החלו צפריר, עמוס וכמן ואייל ניסן, להתקל בבעיות תכנוניות, כיוון שעמדו ביעדי התב"ע ולא היה תכנון עתידי מבחינה אדריכלית. במשך שנה עבדו על תכנית האב וביקשו את השתתפות הציבור. התגבשה קבוצה של למעלה מ-20 חברים שלקחו חלק (צוות מצומצם + צוות היגוי), ובמשך שמונה חודשים התבצע תהליך של הצגת החומר לציבור והגשת תגובות והצעות, וכיום יש תכנית אב האוחזת בתוכה את כל המרכיבים התכנוניים הנדרשים: עסקים, כבישים, תנועה וחניה.

תכנית זו אינה עושה מהפכות, אלא עוסקת בשני נושאים מרכזיים:

– השדרה המרכזית: כוללת את מבני הציבור (בתי ילדים/ פעוטונים, מרפאה ישנה, בית המנהלה, חדר אוכל, מועדון, בית וינה, מכבסה, מחסן משק ובית הקברות). ישנם מספר מבנים לא פתורים (מחסן משק, הנקודה הישנה, בית וינה ומגרשי הספורט (כולל הבריכה)). מנגד, מבנה המכבסה והפיכתו לבית לחוגים והרצאות, מעין אלטרנטיבה למועדון, הוא דוגמא לשלב של יישום תכנית האב.

– רווחה וחינוך: לאחר שאושרה תוכנית אב מיוחדת, שני אלו עוברים ארגון מחדש של הקונספט. חלק מהפעוטונים עוברים להיות מבני רווחה לבעלי צרכים מיוחדים (בקיבוץ הישן הובטח עתידם של בעלי הצרכים המיוחדים, ואילו בקיבוץ החדש, בו הציבורי הפך להיות פרטי, יש לדאוג גם לעתידם של אלו). חלק מהדירות שהיו מיועדות לרווחה עברו לחזקת הקיבוץ כדי להשמישן למכירה לבנים חוזרים, ובמקומן הוסבו הפעוטונים לצרכי הרווחה.
בשנים הקרובות יעמוד הקיבוץ בפני מספר החלטות עקרוניות במישור התכנוני: תוואי כביש הכניסה המערבי, העברת מיקום "לגעת בחיות"(?), מיקום 150 מגרשי הבניה החדשים, הזזת הרפת(?), הכניסה המזרחית ועוד…

צפריר מסכם: "התכנון כמו החיים עצמם הוא רקמה חיה, שכל הזמן מתעדכנת, משתנה ומתפתחת. אין ספק שהחברים שאחראים כעת על תחום מרתק זה ידעו להמשיך ולטפל בדברים
באופן הטוב ביותר״.