* על"ם – עמותה לנוער במצבי סיכון

שנים שמיכל הורוויץ עוסקת בחינוך ופועלת למען תיקון עוולות חברתיות. תמיד שאפה להנחיל ערכים של עזרה לאחר, ופיזרה חיוכים ואופטימיות בכל מצב. גילוי נאות – היא בת כיתה וחברה טובה, ומההיכרות הטובה שלי איתה אני יכול לומר שכל מי שזכה לעבוד לצידה – הרוויח. מיכל הורוויץ (32) בתם הצעירה של שלי ועקיבא, אחותם של שי ויניב, מתגוררת עם בעלה יותם בשכונת התקווה בתל-אביב מזה כשנה, אחרי תקופה ארוכה בירושלים. היא אדם מדהים, או כמו שהיטיב לתאר זאת בעלה בטקס החופה שלהם "את כמו מנגו בלי הגרעין". היש מחמאה גדולה מזו? אבל לא התכנסנו בשביל לדבר על פירות מתוקים ועסיסיים – הפעם שיחת הקפה המסורתית שלנו ביום שישי התמקדה בעבודתה המיוחדת, שבה היא עוסקת כבר למעלה מארבע שנים.

מיכל, ספרי על הרקע שלך בחינוך וחברה. מה עשית בתחום מגיל 18 ואילך?

בסוף יב' יצאתי להתנדבות בשנת שירות בכפר הנוער ניצנה, כמדריכת טיולים ומלווה של קבוצת עולים חדשים מאתיופיה בגילאי 18-30. שם נחשפתי להמון סוגים של אנשים מכל הארץ, יוצאי מערכות חינוך מגוונות ופנימיות. זו הייתה שנה מאוד משמעותית עבורי. לאחר מכן התגייסתי לצבא כמורה חיילת לפנימיית הנוער 'אשבל', פנימיית נוער פוסט אשפוזית, ונאלצתי להשתחרר מוקדם בגלל בעיות בריאותיות.

אחרי שנת שיקום טסתי למשלחת של הסוכנות היהודית בדרום אפריקה, ואז חזרתי לשנתיים לניצנה כמדריכה בוגרת – שם הייתי אחראית על קומונת הש"ש, טיולים ופרויקטיים חברתיים. אחרי שחזרתי מהטיול במזרח, גרתי במושבה כנרת ועבדתי בהוסטל לצעירים/ות עם הפרעות אישיות בטבריה – שם הכרתי את עולם הטיפול ונחשפתי להתמודדויות עם מצבים לא פשוטים והשפעות של טראומות על החיים. וכן, היה לי אחלה נוף:)

ואז החל העידן הירושלמי בחייך, תקופה ארוכה שמלווה אותך עד היום.

כן. עברתי לירושלים והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית. בשנה השנייה של הלימודים נכנסתי למלגה במסגרתה נפגשתי כל מוצ"ש ב'כיכר החתולות' עם בני נוער שהיו מגיעים למקום. זו הייתה הפעם הראשונה שהכרתי את הרעיון של עבודת רחוב בשעות הלילה. שם נחשפתי למציאות קשה ומורכבת ולבני נוער שנאלצים להתמודד איתה. התחברתי מאד לשיטת העבודה הזו ולכן התחלתי לעבוד בעמותת 'עלם', כרכזת בעבודת הלילה בכיכר ציון ובתחנה המרכזית בעיר. לאחר שנה עברתי לנהל את עבודת הרחוב בכל העיר.

הסרט לפי ספרו של דוד גרוסמן, עם סצנות מ"כיכר החתולות"

שנתיים וחצי אח"כ התחתנתי, וטסתי לחו"ל עם יותם בן הזוג שלי. מאז שחזרנו נכנסתי לעבוד במטה של 'עלם' – שם אני מלווה את הפעילות של ניידות הלילה בכמה רשויות.

מה עשית במסגרת "עבודת הרחוב"? על כל המשתמע מכך.

הרעיון הוא להפגיש בשעות הלילה בין בני נוער למבוגרים מיטיבים. מפגשים שנוצרים ממקום פתוח, לא שיפוטי, בגובה העיניים. אנחנו בעצם אורחים במקום בו הם יושבים ומעבירים את הערב-הלילה, זה יכול להיות באזורי בילוי, בשכונה או בסתם פינת רחוב בעיר. רבים מבני הנוער שאנו פוגשים חווים את עולם המבוגרים כמרוחק, ואף כפוגע ומאכזב. המפגש הבלתי פורמאלי הזה נותן אפשרות לבני הנוער לדבר ולהכניס מבוגרים מיטיבים אל החיים שלהם. הצוותים שלנו מורכבים ממתנדבים קבועים ורכז עובד העמותה. המתנדבים מגיעים מכל מיני רקעים וגילאים שונים ומקבלים ליווי והכשרה מעמיקה.

ההתערבות מתבצעת בשני מישורים במקביל. קודם כל בשיחה ובקשר. אנחנו מאמינים שלשתף אדם בוגר מיטיב בתהליכים הרגשיים שעוברים עליך, יכול מאד להקל ולאפשר התמודדות טובה יותר ואף להפחית סיכונים. מעבר לכך, התערבות במישור הפרקטי ו/או המיידי (במצבי חירום) – במידה ויש פעולות שאנחנו יכולים לעשות, כמו תיווך למסגרות או ליווי בסיטואציות שונות, אנחנו נעשה אותן יחד עם הנער.

מה מייחד את העבודה הזו דווקא בירושלים? עם כל המורכבות החברתית של עיר הבירה.

ירושלים היא עיר גדולה ומגוונת. במרכז העיר יצא לי לפגוש בעיקר נוער וצעירים הנמצאים בקצה רצף הסיכון, כאשר במקרים רבים מדובר על רצף חסרות בית, רצף זנות, ושימוש בסמים ובאלכוהול. בנוסף, חלק גדול מבני הנוער שפוגשים בירושלים מגיעים מבתים חרדים. לרוב המשבר לא יהיה קשור באמונה באלוהים, אלא תוצאה של טראומה או קשיים בתוך המשפחה. במקרים כאלו לרוב ההתדרדרות מהירה יותר בגלל המעבר הקיצוני ובגלל הפער המיידי שנפער בין הנער לבין משפחתו ולקהילה שלו. למעשיו של הנער/ה השפעות על תפיסת הקהילה את המשפחה וזה מכניס מתח רב והסתרה.

במקביל לעבודה הפרטנית, אנחנו משקיעים אנרגיה בניסיון להשפיע על שינוי מדיניות מול תופעות שאנחנו נחשפים אליהן. למשל במקרה של הנערים/ות מבתים חרדים, אנחנו אוספים נתונים על התופעה כדי ללמוד עליה בצורה רחבה יותר ולנסות לפעול לפיתוח מענים מתאימים – בתוך ומחוץ לארגון שלנו.

במה שונה התפקיד הנוכחי שלך במטה העמותה לעומת העבודה הישירה מול בני הנוער?

עכשיו אני מלווה חלק ממנהלי הערים – ירושלים, תל אביב, רמלה, חבל מודיעין. גם במקרים פרטניים מורכבים וגם בפן של חשיבה גדולה יותר. זיהוי תופעות רחבות ויצירת קשרים עם גורמים שונים בקהילה. במקרים רבים חלק גדול מהעבודה שלנו הוא להיות גשר לתוך מענים שכבר קיימים – לשכות רווחה, בתי ספר, פנימיות, צבא, מרכזי חירום וכו'.

ובמעבר חד (או שלא…) – את מתכננת לחזור לגור בקיבוץ בקרוב? למה את הכי מתגעגעת פה?

בזמן האחרון אני חושבת על זה יותר ויותר, זה משהו שהופך להיות הגיוני עבורי עם הזמן. אני מתגעגעת לקהילתיות, לשבילים, לירוק. אנחנו רשומים לשכונה ג':-)

לסיום, יש משהו נוסף שחשוב לך להגיד?

מתוך העבודה שלי בעלם זכיתי להבין איך נראים מקומות אחרים בארץ; מבחינת חינוך, טיפול, תופעות חברתיות. בקיבוץ אני מרגישה שהייתי מאוד עטופה כל החיים, והיום, בתור אדם בוגר, מאוד ברור לי שגם כאן היו כל מיני דברים לא פשוטים שהרבה מאיתנו חווינו ועברנו. זה לא קורה רק בעיר הרחוקה – בירושלים, בתל אביב או בחדרה – רצף הסיכון מתקיים בכל מקום. האתגרים והקשיים שכולנו מתמודדים איתם הם חלק מהחיים והשאלה היא עם מי, ואם בכלל, אנחנו משתפים בקשיים שלנו. אנחנו עובדים עם בני נוער, אבל אני חושבת שזה נכון לגבי כולם, גם מבוגרים. הסתרה היא דבר מחליש. בעבודה למדתי שאם יש מישהו שאתה יכול להיות קצת יותר עצמך לידו, זה לכשעצמו כבר עושה ומאפשר הרבה יותר ממה שאנו חושבים.

*על"ם – עמותת עלם הוקמה במטרה לסייע לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה בישראל להיחלץ ממצבם ולמצוא את מקומם בחברה, כבוגרים וכאזרחים תורמים, לעצמם, למשפחתם ולחברה הישראלית. עלם הוקמה בידי קבוצת אנשי ציבור מתנדבים ואנשי מקצוע מישראל ומארה"ב, ונרשמה כעמותה בשנת 1983. מאז התפתחה לארגון ארצי רחב, המתמחה בזיהוי המצוקות המאפיינות את מציאות חייהם של בני הנוער בארץ ובפיתוח והפעלת מענים רלוונטיים חדשניים להתמודדות עמן, תוך התייחסות לצרכים הייחודיים של קבוצות אוכלוסייה שונות. אמיר דלומי חבר הקיבוץ הוא סמנכ"ל על"ם.

מחזור מח קבוצת רותם