האם רוב אירועי התרבות במשך השנה נסובים בעיקר סביב החגים?

מרים: בהחלט. אנחנו נפגשות כל הזמן עם צוותי תרבות מקיבוצים ומושבים באזור תחת קורת הגג של מועצת עמק חפר, ועם קיבוצים במסגרת מפגשי תרבות של התק"מ ואצל כולם האירועים קשורים לחגים במהלך השנה. הרציונל שעומד מאחורי זה הוא שהחגים נוגעים כמעט בכל הקהלים, ובחגים האנשים גם יותר פנויים לפעילות.

אסנת: בקיבוץ יש תרבות מושרשת ועשירה סביב החגים. רק סביב ט"ו בשבט יש לנו שבוע שלם של פעילות. וכך גם בפסח ובחנוכה. החגים נותנים עוגן ומחזוריות. ויש כל כך הרבה חגים שלפעמים אנחנו לא נושמות בין חג לחג. ולמרות זאת אנחנו משתדלות גם לייצר פעילות ואירועים שאינם קשורים רק לחגים כדי לגוון, לדוגמא הערבים בבריכה בקיץ (קרדיט ליורם וצוותו על שיתוף הפעולה).

שבועות 2013. תרבות החגים

הזכרתן את נושא הקהלים, אתן יכולות להסביר קצת יותר?

מרים: הקיבוץ מורכב מסוגי אוכלוסייה שונים. אנחנו מצאנו שהקהל הכי מוצלח שלנו הוא משפחות עם הורים ילדים וסבים וסבתות. שלושה דורות שנהנים מהביחד ומהחג עצמו.

אסנת: ניסינו לעשות גם פעילויות יותר ממוקדות לגיל המבוגר – גיל הזהב או הגיל השלישי והגיעו מעט אנשים לאירועים האלה. הבאנו חוגים וסדנאות למבוגרים, בשיתוף עם המועצה על מנת להוזיל עלויות, אבל האמת שבאו יותר מחוץ לקיבוץ. עכשיו יש התעוררות בנושא, ואנחנו יודעות שבימים אלה נערך שאלון לגבי תחומי העניין של בני ה60+ בקיבוץ, ובהחלט נשמח לשיתופי פעולה בנושא.

מה לגבי הצעירים? בני ה-20?

אסנת: אותם בכלל קשה להביא לאירועים. אנחנו מתחילות עכשיו לעבוד עם רכזת הצעירים – עפרי צ'רבינקה. יש בקשה של הצעירים להופעות של זמרים וזה כמובן משהו שיכול להיות אקטואלי גם לגילאים אחרים אבל זה מאוד יקר. לא מזמן הבאנו את דני סנדרסון (לא בדיוק צעיר…) אבל הייתה הצלחה כבירה בכל הגילאים (קרדיט להצעה של תמי הורוויץ).

מרים: באופן כללי אני רוצה להגיד שאי אפשר לרצות את כולם. אנחנו יודעות את זה. היו לנו מעט משברונים בדרך אבל הבנו שאנחנו צריכות ללכת בדרך שלנו עם מה שאנחנו מאמינות בו. זה יהיה החותם שלנו בקדנציה הזאת…

אז מה אתן מרגישות שהבאתן לתפקיד הזה?

אסנת: אני הרבה פעמים הולכת לפי המסורת המקומית, מה שעשו כאן הרבה שנים, ולפעמים מרים מראה לי שאפשר גם לשנות ולהתחדש. אני ומרים הבאנו הרבה יצירה, ויש כאלה שמתחברים לזה מאד ויש כאלה שפחות.

יצירה בשבועות

הערב "מאסטר שף" הוא דוגמא יפה ומוצלחת לחידוש

אסנת: נכון. זו דוגמא לערב מסורתי בסגנון מסוים שבסופו תמיד נשארנו עם כמה קציצות חובייזה שאף אחד לא אכל. הרגשנו שכאן דרוש שינוי. זה המקום שלנו שבו אנחנו יכולות לתרום לקהילה המתרחבת ולקשרים בה. משפחות שקודם אפילו לא הכירו אחת את השנייה ישבו וחתכו סלט ביחד ויצרו קשר. הרי אוכל מחבר בין אנשים… והייתה גם קבוצה של ילדים ונוער שעבדה יחד. והיה שמח וכולם אכלו ונהנו. השולחן הססגוני היה ממש תאווה לעיניים.

מרים: גם הקשר עם צוות חדר האוכל היה מצויין. אנחנו רואות בחדר האוכל גורם חברתי חשוב, ואנחנו חושבות על פעילויות משותפות נוספות. אפילו ברמה שבה אחרי הארוחה יהיה סרט בחוץ. אנחנו רוצות לרכוש מקרן אז מי שמבין בנושא מוזמן לעזור לנו…

מאסטר שף 2013

האם אתן מקבלות הצעות לערבים או אירועים?

מרים: האמת שהרבה, ויש כאלה שאנחנו מאמצות בחום. אבל יש לפעמים שאנשים מציעים כל מיני דברים ואנחנו עובדות קשה כדי לייצר אירוע ובסוף אותו האדם שהציע לא מגיע… פנטזיות זה דבר נפלא אבל לא כל דבר הוא בר ביצוע מבחינת תקציב והפעלה. לפעמים מישהו מציע רעיון ומגבש צוות, ואז אנחנו כמובן משתדלות לעזור. בכלל צוותים, במיוחד אלה שעובדים היטב יחד, זה כוח מדהים שיכול להזיז הרים… אפשר לראות את זה בצוותי החגים.

מה לגבי מתנדבים, האם פונים תמיד לאותם אנשים?

אסנת: כדי להרים אירועים וערבים צריך הרבה מתנדבים. לתכנון, ולהפקה, לתפאורה, לריקודים וכו' וכמובן גם לפירוק. אנחנו משתדלות להיות רגישות בנושא כדי לא לגרום לכך שלאנשים מסוימים יהיה יותר מדי, וכמו כן לשלב בין אנשים חדשים ואנשים עם ניסיון. גם הצוותים עצמם מגייסים אנשים חדשים. עם זאת אני רוצה להדגיש שבגלל שהקהילה הזו גדלה יש אנשים שאנחנו לא יודעים במה הם יכולים לתרום, ואנחנו מזמינות אנשים שמעוניינים לפנות אלינו. השתתפות בערבים ובאירועים זה דבר מאד מספק ומשלב בקהילה.

האם אתן משתמשות בחומרים שהצטברו בריכוזי התרבות משנים עברו?

מרים: אחד הדברים שהדהימו אותי היה התיעוד בקיבוץ. אני זוכרת שאמרתי לאסנת שאם ינחתו חייזרים בכדור הארץ לאחר שכול האנשים נעלמו, והם יגיעו לקיבוץ הם יוכלו לערוך סדר קיבוצי באופן מושלם, אפילו עם הכבד קצוץ וסידורי הפרחים… המורשת הזו זה משהו שחייבים לשמור עליו מכל משמר. (הערה של הארכיונאית – בבקשה להעביר חומרים לארכיון…).

מה לגבי משאבים?

מרים: בתרבות השמיים הם הגבול… אבל האמת היא שבהשוואה לרכזי תרבות אחרים וקיבוצים (שלא לדבר על מושבים) התקציב שלנו נחשב יחסית למכובד. מצד שני הקהילה נורא גדלה בשנים האחרונות, ויש יותר אירועים ויותר אנשים ואולי צריך לעשות חשיבה מחודשת לגבי העבודה עצמה שהכפילה את עצמה.

האם יש משמעות לעבודה בשתיים?

אסנת: מאד. אנחנו משלימות זו את זו גם מבחינת זה שאני רואה יותר את המסורת ומרים חושבת יותר על החידושים. אנחנו מפרות אחת את השנייה. זה גם פחות שוחק בשתיים.

מרים: גם לגבי התקשורת עם אנשים – יש כאלה שיותר נוח להם לפנות אל אסנת ויש אנשים שיותר נוח להם לפנות אלי.

זה לא פשוט להיות רכזות תרבות בקיבוץ שבהיסטוריה שלו אירועי תרבות של שנים רבות…

מרים: נכון, ואנחנו שמחות להישען על המורשת ולספוג ממנה אבל מצד שני זה כבר לא הקיבוץ של פעם. וזה כבר לא עובד כמו פעם. האמת היא שכאן צריכה להיות חשיבה עמוקה כוללת לגבי מקום התרבות בחיי הקהילה ואיך היא תראה בשנים הבאות. זה המקום שבו הקהילה עצמה צריכה להיות מעורבת בהתוויית הדרך.

מה הייתן מאחלות לעצמכן בתור רכזות תרבות?

מרים: חסר לנו מאד מוקד פיזי שבו נוכל לערוך אירועים והוא מוקדש רק לתרבות. המועדון אמנם עומד לרשותנו בכל עת אבל זה לא כמו מקום שהציבור יודע שהוא רק של תרבות, שאפשר לפתוח אותו באופן קבוע, שאנשים ירגישו חופשי לבוא לשם ולהעביר סדנאות או הרצאות, ואפילו רק לשבת ולשוחח על כוס קפה. המפגש האחרון עם רכזות התרבות האזוריות היה בעין החורש במקום קטן שרכזת התרבות פתחה ושיפצה. עם כיסאות וכריות ממש מקום בונבון. גם רכזי תרבות אחרים סיפרו על מקומות כאלה. בשלב מסוים הייתה מחשבה לגבי מחסן המשק, והייתה חשיבה עם חנוש ועוד אנשים אולי לשלב שם גם מוזיאון. אבל אני לא יודעת מה הוחלט בסוף.

אסנת: היינו גם שמחות לראות מה קורה עם בית וינה. זה מבנה מדהים שחייבים לשמר אבל כמו שהוא כרגע יש בעיה להשמישו לקהל. בקיץ חום אימים בו, והסאונד נשמע נורא וזה חבל.

מרים: מקום של התרבות יכול להיות גם מקום להחלפת חפצים (קרדיט להצעתה של תמר לנג). עכשיו בכל העולם נפתחים מקומות כאלה. ראיתי לא מזמן תוכנית בטלוויזיה שמשלמים בלבבות, ודיברו על כך שצריך לעקוף את הכסף ועודף הייצור, ואני ממש בעד!

היה לי גם חלום על מקום ליזמות שבו אנשים מבוגרים יכולים למכור –שעורי עזר, ייעוץ בנושאים שונים, עוגות או מוצרים אחרים, ומאחורי החנות בית המלאכה לייצור של אותם הדברים. ככה אנשים יעבדו וגם ירוויחו. אולי זה גם מקום שבו ירכזו את כל נושא ההתנדבות בקיבוץ. יש כל כך הרבה רצון לתת בקיבוץ וצריך לתעל אותו למקומות הנכונים.

ולסיכום…

יש הרבה דברים לעשות בתחום התרבות. אם פעם האידיאולוגיה הייתה הדבק של הקהילה, היום אנחנו צריכים לחשוב מה מקשר בין אנשים ולדעתי זה הקבלה והנתינה. אולי גם חיבור דווקא לאידיאולוגיה האקולוגית. אני מאמינה שצריכים לצאת מהעולם הוירטואלי, לשבת אחד מול השני ולדבר. להיות אמיתיים וממשיים.

חשוב לי להגיד שאנחנו (אסנת מהנהנת בראש בהסכמה) ממש נהנות ממה שאנחנו עושות. אני מרגישה מחוברת לאנשים ולמה שקורה, באופן שלא הייתי בעבר.

אסנת: כשבאתי לראיון לתפקיד אמרתי שהנושא של התרבות בקיבוץ חשוב לי מאד. לתרבות יש חלק גדול בעשייה הקיבוצית, ואני חושבת שאני יכולה לתרום הרבה מעצמי. גם אחרי שנתיים וחצי אני מרגישה ככה. זה סיפוק אדיר לראות את האנשים נהנים, ולראות תוצאות בשטח. ואל דאגה – תמיד יש עוד מה לעשות…