(הוקרא בקבלת השבת האחרונה)

פרשת "ויגש"

פרשת וייגש מתחילה ביהודה שניגש ליוסף ומבקש לשחרר את אחיו בנימין. יהודה מספר על אחיו (יוסף) שמת ועל יעקב הזקן שקשור מאד לבנימין, ולא יהיה מסוגל לעמוד באובדן בן נוסף. יוסף, אינו מתאפק ופורץ בבכי.

הפרשה מתארת את המפגש המחודש בין יוסף לאחיו והתוודותו של יוסף בפניהם מי הוא ומה קרה איתו כל השנים. האחים מפחדים מאוד מכעסו של יוסף ורצונו הצפוי לנקמה. אך מופתעים לגלות את הרכות שיוסף מפגין והנכונות שלו להתפייס איתם ולהשלים את הפערים.

יוסף מבקש שיחזרו ליעקב אביהם ויספרו לו שהוא בחיים ושיבואו כולם למצרים, כי בארץ כנען היו אלו שנים קשות. יעקב וכל אחיו של יוסף מגיעים למצרים ויוסף אף נותן להם את ארץ גשן כנחלה ודואג לכל מחסורם.

פרשנויות רבות יש לפרשה, אבל אחת מהן מתייחסת לדמותו ואישיותו המיוחדת של יוסף, שלמרות כל הרע שעשו לו אחיו, הוא בוחר לנהוג בהם חזרה בטוב. במקום לנטור טינה ולנקום הוא בוחר לאחד את המשפחה ולדאוג לכל מחסורם.

היום, ה-18.12.15 זה יום ההולדת של סבא שלי, סבא אורי.

כשאמרתי שנהיה משפחה מדליקה, בהתחלה לא חשבתי על התאריך. אבל עכשיו זה נהיה עבורנו סימלי ומרגש.

כשקראתי את הפרשה חשבתי על שני מרכיבים מאוד דומים אל יוסף ואצל סבא אורי:

הראשון, היכולת לראות את הטוב ולעשות טוב, גם כשמסביב יש אנשים שלא נוהגים באותו אופן. סבא אורי היה איש יוצא דופן ומיוחד. הזיכרון והתחושה הכי הכי חזקה שלי מסבא אורי זה היכולת לראות את הטוב שבכל אדם ולפעול כל הזמן ממקום של לעשות טוב. בכל פעם שהתפתח וויכוח, או חילוקי דעות, או כעס על מישהו, סבא הצליח להראות לנו גם את הצד השני ולמצוא את החיובי וכך נהג בחייו הלכה למעשה.

מעבר לזה, לסבא אורי המשפחתיות הייתה חשובה יותר מכל! גם במשפחתו הגרעינית, סבא וויתר (לא מכר, וויתר) על החלק שלו בנחלת המשפחה בפרדס חנה, בכדי לא להשאיר פתח לריב עם אחיו על כסף. וגם במשפחה שהוא הקים, יותר מכל היה חשוב לו הקשר והיחסים בין כולם.

והיום ביום ההולדת שלו, זו סגירת מעגל מיוחדת: סבא הנהיג לנו מנהג שלא מציינים אזכרות, כי זה עצוב, אלא חוגגים ימי הולדת, כדי לזכור בשמחה ובטוב. כך היה עושה איתנו לסבתא ציפורה ואנו ממשיכים עבורו את המסורת.

לדף הנצחה של אורי לברון