חגית סינדליס מסתובבת בקיבוץ שלנו כבר מגיל 15, למרות שבעצם היא מ'אמץ' (במקור בת ים). מי שמכיר אותה בקיבוץ משייך אותה ישר לאצני הקיבוץ, אבל האמת שחגית היא למעשה רואת חשבון מדופלמת, מנהלת כספים בחברת הייטק המפתחת מצלמות דיגיטליות.

חגית מאז שהיא זוכרת את עצמה עסקה בספורט, ובחיפוש אחר האקסטרים. היא הייתה מדריכת קרב מגע בצבא ואחרי ההריונות החלה לעסוק גם בענפי ספורט קשים במיוחד – טריאטלונים, איש/אשת ברזל, ובשנתיים האחרונות – פיתוח וחיטוב הגוף. אבל לא חיטוב הגוף שאתם מכירים, חיטוב הגוף במובן השרירי של העניין… מדובר בענף ספורט – body building שמתמקד ב"פיסול הגוף" כמו שאומרת חגית בחיוך, ויותר במדוייק בהגדרה של אחוזי שומן נמוכים ויובש נוזלים תת עוריי בקטגוריות שונות – מיס ביקיני, מיס פיטנס, מיס פיגר, מיס פיזיק. חגית נמצאת בקטגוריה של מיס פיגר.

בתחרות באנגליה, בה השתתפה לאחרונה, זכתה במקום שביעי מתוך 30, מה שקצת הכאיב לאגו (כי בתחרויות בארץ היא תמיד ראשונה או שניה) אבל הבהיר לה שיש לה עוד למה לשאוף ולעבוד קשה. ואכן, בענף הזה עובדים קשה… אם ביום-יום חגית מתאמנת בין שעה לשעתיים (בעיקר בקצוות היום כפי שהיא מציינת כי בכל זאת יש עבודה ומשפחה…), הרי לקראת התחרויות של פיתוח הגוף היא מתאמנת כארבע שעות ביום, ובתזונה (אוי אוי) מקצצים חזק בפחממות ואז כפי שחגית אומרת – "אני רעבה, רזה ואומללה… צריך המון שליטה עצמית וזה משהו שאתה מגלה על עצמך, ומביא אותך לחשיבה שאם עשיתי את זה אני יכולה לעשות עוד הרבה דברים מאתגרים".

באנגליה התייחסו אליה כמו נסיכה – צבעו אותה (בצבע מיוחד לגוף), איפרו וסירקו אותה. בגיל 41 (!) זה כמו התגשמות פנטזיה של ילדה קטנה.

חגית אומרת שיש תגובות שונות לספורט הזה – יש המזדעזעים, ויש הרואים בזה משהו יפה, גם אם זה לא הדימוי הנשי הקלאסי.

"אני כל הזמן עם היד על הדופק, אני לא רוצה להגזים ולפגוע בתווי הפנים או להפוך למה שקרוי בעגה שלנו – בחורילה… (בחורה-גורילה)."

כששואלים אותה איך המשפחה מקבלת את זה, היא מסבירה – "אני לא אמא רגילה, והילדים ואיתי כבר רגילים לזה שאני מתלהבת מדברים והולכת איתם, גם אם זה לא במיינסטרים, וגם אם לא לכולם אוהבים את זה… אנחנו גם משפחה מאד ספורטיבית. כשהחיים הם רק שגרה אני מרגישה שאני מתה מבפנים, והתחביבים היוצאי דופן האלה יוצרים התלהבות ושמחה."

אין מה להגיד… בבית סינדליס בטוח לא משעמם!