שלום לכם חברי, תושבי וילדי הקיבוץ.

לילה סוער עבר עלינו וגשמי ברכה הרוו את האדמה הצמאה. אני יושב לי בביתי ליד תנור הסלילים וכותב לכם: החלטתי שלא לצאת לעבודה היום כי הגרון ביקש מנוחה, וכנראה שזה הזמן בו אני יכול להרפות מהריצה והעשייה ולכתוב לכם על מה שהיה ועל מה שיהיה.

אתחיל עם גישות וחלומות קצת: רובכם כבר בטח שמתם לב לכך שפרחי הבר חזרו אלינו לממלכה, ואכן אני חוזר ומזכיר שזאת הגישה שלנו – אפשר בגינון שלנו לעבוד עם צמחיית הבר שפעם שלטה באזורינו. אני חושב שזה מחמם את הלב, מחבר את האדם לטבע ומביא אותו לשלווה.

לכן אני מאמין שבשטחים הציבוריים צריך להיות חורש שנותן את תחושת הטבע ומספק לנו צל, כאשר את הבוסתן עדיף להכניס אל השטח הפרטי, בו כל איש מטפל וקוטף מפירותיו.

נכון, קיימים אצלנו כבר כמה בוסתנים בשטחים ציבוריים, וניכרת בעיני בעיית הצל בהם, וכן גם בעיה של טיפול נדרש שאין אנו מצליחים לתת לכל סוג עץ בנפרד. בעיני נוצר "מישמש" שיותר מזכיר קפיטליזם של "אני רוצה שיהיה יותר לי מהכל".

אני מבטיח שניצור לנו גם יער מאכל נחמד, שיהיה יותר צפוף ומסודר לפי קבוצות, כך שגם יראה טוב יותר וגם ייתן מענה נח יותר לקטיף.

 חלום אחד הוא ליצור אתר קומפוסט משלנו, בו אנו ממשיכים להפריד את הפסולת האורגנית. רק שהפעם אנו מפרידים בידיעה שהיא נשארת אצלנו. הפסולת האורגנית שלנו יחד עם הגזם שלנו, אותו אנחנו מרסקים לשבבים; ויחד עם צואת הפרות שלנו, ייצרו קומפוסט איכותי שישרת אתכם, את הנוי ואף את השדות. אני חושב שיש לתמוך במהלך כזה כי הוא נכון לחברה שיודעת ליצור מ"הזבל" שלה מוצר שמשרת אותה ואף חוסך לה בסוף כסף, ומוסיף לה ערך קיימות שבעיני ממלא בגאווה.

חלום שני, שהוא אולי קצת רחוק יותר, הינו הקמת גן ירק חקלאי אורגני, שיספק לנו מזון אורגני לא מרוסס שנגדל במו ידינו. הגן יקבל קומפוסט אורגני איכותי מהקיבוץ בתהליך שכבר דיברתי עליו. כמובן שרק שטח מסויים יוקצב לכך, ושאר השטחים ימשיכו בחקלאות כמו היום (כמובן שעדיף להפסיק או להפחית את כמות החומרים שבסוף כנראה פוגעים בנו).

יקומו החקלאים ויגידו שאי אפשר בלי ריסוסים! אין מספיק סחורה ויש יותר מידי עבודה. עם זאת, בעייני חייבים ללכת לכיוון הזה – הוא טוב לכולנו ובטח לחקלאים שנושמים את זה מקרוב. לתת לתאילנדי לרסס זה נחמד אבל אגואיסטי. אני הפסקתי לשלוח את עובדי עם מכלי ענק של ריסוס שמנעו מהעשב הרך לנבוט ופגעו להם בבריאות. לא אשלח את עובדי למשימות שאני לא הייתי מוכן לעשות. בעיני עשבים הם ילדים של האדמה, הם סימן לגשמי ברכה בימים שארצנו לצערי נהיית יותר ויותר יבשה. וגם צובעים את הקיבוץ בצבע ירוק שמשמח את הלב.

 ולנושאים אחרים ופרקטיים יותר: אנו, צוות הנוי, אמונים גם על עמדות הפחים. יורם ויוסי עושים עבודת קודש, מארגנים לנו סדר בעמדות, ממחזרים וממיינים כל מוצר שנזרק למקומו הסופי. גואל אוסף מהעמדות כל יום ראשון את הפסולת הגושנית: רהיטים, צעצועים וחפצים שכבר אינכם צריכים. אני רוצה להזכיר לכם שפסולת אלקטרונית (מכונות כביסה, מקררים, תנורים, מחשבים, טוסטרים, גופי חימום ועוד…) מקומה במרכז המחזור שמאחורי המכבסה.

לאחרונה גיליתי שאיני זורק כלל אשפה לפחים הירוקים. האמת היא שמעטים הדברים שיש לזרוק לשם והם: טיטולים, מוצרי הגיינה, בשר ובדלי סיגריות. ועדיין אני רואה שהם מתמלאים בקיבוצנו בכמויות גדולות שלא לצורך. הסיבה לכך היא או שאתם לא מפרידים את הפסולת האורגנית, ולכן אין ברירה אלא לזרוק בירוק (בעצם יש ברירה תפרידו אורגני) או שלא הפנמתם את מהות הפחים הכתומים, שהם אלו שמכילים יותר מ-90 אחוז מהפסולת שלנו.

מזכיר לכם א ר י ז ו ת! היום זו "המחלה"! כמעט כל מה שתיגעו בו הוא אריזה, לא משנה של מה. כל מה שארוז בכל צורה שהיא: פלסטיק, שקית ניילון, שקית חטיף, קרטון חלב, שימורי מתכת, בקבוקי סבון. בקיצור כל מוצר שקניתם יש לו אריזה – שמקומה בפח הכתום.

מה שנותר הוא להפריד את הנייר, הקרטון, הזכוכית והאורגני.

חלאס לזרוק לפחים הירוקים!

ושוב יקומו המתחכמים ויגידו, שאלה שבאים עם המשאיות לא באמת ממחזרים אז למה שאני… ואני אומר שזה לא תירוץ לא למחזר. וכמו שכבר כתבתי למעלה אנחנו נוכל לתעל זאת בסוף לטובתנו כחברה קיבוצית, וכחברה ככלל פחות מזהמת. צאו בבקשה לדרך חדשה.

ונושא אחרון התקציב: רבים שואלים על החריגה. רבים חושבים שזה נובע מפזרנות וחוסר פרופורציה. אז אגע בזה בקצרה בכדי שתבינו שהייתה זו שנה של השקעות בשוטף:

ראשית, היו חריגות בנושא גיזומי העצים: צר לי לומר אך נראה שעקב תקציבים נמוכים לא הוקדש מספיק לגיזום והיו יותר עבודות sos לאחר נפילות של ענפים ופחות מניעה.

בגדול, אני מאמין שזהו נושא חשוב גם בגלל הבטיחות וגם כי העצים הבוגרים שלנו הם אלה שיוצרים לנו את האווירה המיוחדת שקיימת בקיבוץ, וחשוב שהם יאריכו ימים ויישארו יפים למראה. אני מאמין שבשנה הבאה נזדקק לפחות גיזומי עצים.

שנית, היו חריגות בפרויקטים ושתילות חדשות:

במהלך שנה זו פיתחנו הרבה שטחים חדשים, וחידשנו שטחים ותיקים שכבר היו עייפים ודרשו טיפוח מחדש. נשתלה כמות צמחיה רבה, ואולי לא הערכתי נכונה את העלויות של כל הפרויקטים, והם הצטברו וחרגו, אך ללא ספק הייתה זו השקעה לעתיד. לא הגעתי לתפקיד כדי לשבת ולשמור על מה שיש לנו אלא גם לפתחו. אני בטוח שכולנו בסוף נהנה מזה. מקום שלא לומד להתקדם ולהשתנות נשאר תקוע ואף יכול להתנוון. כך גם הגן.

שלישית, היו חריגות בצריכת המים ובשדרוג המערכות:

כמו שכבר אמרתי, שטחים חדשים פותחו, ואיתם גם כמויות מים שגדלו, קיץ חם עם חורף שמאחר בגשמיו, לא הואילו. מערכות המים ב99% שודרגו למערכות ממוחשבות, שבעתיד יחסכו לנו במים, ויאפשרו לנו שליטה טובה יותר. אנו נשתפר ונקפיד להיות יותר עם היד על הדופק בעניין המים, אך עדיין יש לזכור, שצריכת המים עולה כסף, גם עקב השטחים החדשים המטופלים שנוספו, וגם בנסיבות ארצנו, שבשנים האחרונות נהיית יותר ויותר יבשה. בתקווה לחורף גשום ולעתיד ירוק ובריא יותר.